בלאק טאלון של ווינצ׳סטר, 95 גריין

[spy]

יריתי כל מיני סוגים של תחמושת. בישנה ביותר מתוצרת אמצע שנות ה-80 (תמונות קשות - על הקופסה היה מחיר - פחות מ-30 ש"ח).
לא היה אף מעצור. לא היה שום חוסר אחידות הירי. הכל זרם כמו שצריך.
יחד עם זאת, ב-8 ש"ח לכדור ניתן למצוא תחמושת חדשה יותר, איכותית לא פחות, ועוד לעשות אימון נוסף בעודף שישאר.

[אקדוחן]

אם בנושא עסקינן, מישהו יוכל להסביר לי את ההבדל בין הטלון עם תרמיל נחושת לבין הכסוף? סתם גימיק עיצובי או שינוי בגריין, או בלחצים. תודה

[ramdishon]

למיטב ידיעתי, שינוי קוסמטי בלבד. הבלאק טאלון המקורי יצא מהמכירה החופשית ונמכר ברה"ב רק למשטרות. באותו שלב עברו מתרמיל מצופה ניקל לתרמיל פליז. הקליע זהה, ובניגוד ל-9 מ"מ, ששם יש קליעים במגוון משקלים וכמויות של הודף, ב- 380 השונות בקליעים מזערית.

[ניר ל]

השם המסחרי ״בלק טאלון״ מתייחס לתחמושת ראש חלול שיוצרה ע״י ווינצ׳סטר בשנים 91-93 , היא יוצרה במס׳ קטרים , לא כולל 380 .
ייחודה היה בתכנון של ״שפתיים״ מקופלות פנימה - מה שמספק קשיות מוגברת בקצה הקליע ( לחדירת עצמים קשים) ומאידך בעת חדירת רקמות רכות , כאשר הקליע מתרחב - השפתיים האלו נפתחות ויוצרות קצוות חדים כלפי חוץ - אלו הם ה״טופרים״ ובלועזית - TALONS .
המראה החיצוני של התחמושת כלל תרמיל מצופה ניקל וקליע שעבר תהליך חמצון הקרוי על ידם ״ לובלוקס״ וקיבל צבע שחור .
לציפוי הזה יוחסה תכונה של הגנה על פנים הקנה ... בטעות ייחסו לתחמושת יכולת חדירת שריון גוף ( בגלל הקונוטציה של הצבע השחור בו נוהגים לסמן קליעי ח״ש בתחמושת צבאית) .
התחמושת הזו לא יוצרה עם תחמיש מוגבר . קליע 9X19 יוצר במשקל 147 גריין בלבד ונמכר בקופסאות שחורות של 20 כד׳ עם הכיתוב המפורש BLACK TALON .

מסיבות מסחריות של דעת קהל עויינת שלא אכנס אליהן , החליטה ווינצ׳סטר לגנוז את השם המסחרי הזה .
התחמושת בעלת הקליע השחור ( אותו ציפוי) והנתונים הזהים, יוצרה תחת שמות מסחריים אחרים כגון ״ריינג׳ר״ או ריינג׳ר SXT ,
בתחילה הייתה זהה לחלוטין למעט תרמילים ללא ציפוי ניקל , נמכרה בקופסאות של 50 כד׳ , אח״כ יוצרה במשקלי קליע שונים ובלחצי תחמיש שונים , כמו כן נוספו קטרים נוספים . כך שזאת התחמושת שפותח השרשור מתייחס אליה כנראה בקוטר 380...
ב9X19 יוצרה התחמושת במשקלים של 147 ללא הגבר , 127 +p+ ו 124 +P . היא זהה לחלוטין לתחמושת הקרוייה היום ״ סדרה T" המתאפיינת בתרמיל ניקל , באותם משקלים ובאותם לחצים בהתאמה . צבע הקליע השחור נזנח בסוף שנות התשעים וכיום מדובר בקליע נחושת ללא ציפוי ה״לובלוקס״ .
עוד דבר ששמתי לב אליו הוא שהחל מסדרות ייצור 98 , קטן עובי המעטפת של הקליע והשפתיים המקופלות נהיו דקות יותר , בפתיחה הקצוות המשוננים חדים יותר אך נראה כי יכולת החדירה לעצם קשה קטנה . אשתדל לצרף תמונות בהזדמנות. 

[ניר ל]

מימין לשמאל : ריינג'ר T מודרני 147 גריין, בלק-טאלון מקורי שנים 91-93 147 גריין בלבד, סדרה 97 127 גריין +P+, סדרה 98 127 גריין +P+, עוד ריינג'ר T 147 לצורך השוואה-

סימונים על הכרכוב -



אז והיום ... שימו לב לשינוי בעובי השפתיים ובקוטר החור

[אקדוחן]

אווו אההה, עשית דוקטורט תשובה מפורטת מזו אין, שאפו תודה על התשובה

[higt-power]

בנוסף לתשובתו המקיפה של ניר .
לגבי ההבדל בין תרמיל "פליז" רגיל לבין תרמיל האלומיניום -ניקל הוא שאת הראשון ניתן לטעון מחדש
והשני הוא חד פעמי .
ענין חסר חשיבות לגמרי בארצנו .

[itamar]

לגבי יכולת חדירה וכו'...
זה תמיד עניין של פשרה בין הגדלת סיכויי הפתיחה של הקליע לבין יכולת החדירה שלו בעצמים קשים. אחד תמיד בא על חשבון השני.
התיכנון המקורי של הבלאק טאלון (השחורים) כולל איזור קריסה מתוכנן איפשהו במחציתו של הקליע, שצריך לגרום לפתיחה בצורה של פטריה מוקפת בחודים של המעטפת.
כמו תמיד תאוריה לחוד ומציאות לחוד, כי בזמן אמת התיכנון הזה כשל והקליעים לא נפתחו כמתוכנן. מה שהחזיר את המהנדסים ללוח השירטוט ולמעטפת דקה יותר ואחידה שמגדילה את סיכויי הפתיחה של הקליע.

א.