הסיפור על הסליק האבוד - נעים שמש ז"ל

[סיורניק]

הפעם סיפור על הסליק האבוד - כתב נעים שמש ז"ל
בשנת 1945 הטילו עלי לבנות "סליק" בתוך ה"חצר". מקום הסליק נקבע ליד באר ב'.
כיוון שהשלטון בארץ היה שלטון בריטי, ולנו אסור היה להחזיק בנשק, נאלצנו להחביא את הנשק בסליק - שהוא כידוע בור מוסתר ובלתי מוכר לרוב חברי הקיבוץ. המקום הכי פחות חשוד, היה ליד הרפתות והבאר, מקום שבו נוהלו חיי עבודה נורמליים ובו לא הסתובבו אנשים. לצורך הסליק נחפר בור בעומק של 6 מטר ובקוטר של 8 מ' במקום שאותר כמתאים.
בגלל החשאיות שנדרשה נתקלנו בקשיים בפינוי הפסולת מהחפירה מבלי להתגלות. בתנאים דאז, ללא בגרים או מחפרונים, המלאכה הייתה קשה למדי. הקמנו חצובה מעל הבור במרכזה הונחו שני צינורות ועליהם נבנה משטח מקרשים. הוצאת האדמה נעשתה בעזרת מריצה שהועלתה אל המשטח ע"י מנוף ידני. המריצה הותרה מן המנוף והסענו אותה רחוק מהסליק כדי לפזר את הפסולת בשטח הפתוח ובצורה שאיננה מעוררת חשד. לאחר חפירה נוחה יחסית, הגענו לסלעים ונאלצנו לפוצץ אותם, מה שנקרא בשעתו "ברדה" , לאחר הברדה המשכנו באמצעות קומפרסור שהושאל לנו ע"י "ההגנה", לפורר את הסלעים ולהוציאם ע"י המריצה. כיוון שהיו פיצוצים רבים בתוך הבור, הופיע בוקר בהיר אחד, אוירון סיור הסתובב מעל הבור ונעלם. ואנחנו חששנו שהאווירון צילם את הנעשה בבור.
בעקבות אירוע זה, תבענו מהאחראים על הסליק מטעם ההגנה, תקציב לבניית הסוואה טובה יותר, בצורה של "בור שתן" לאיסוף מי שפכים של הרפתות, לאחר שיצרנו את ההסוואה המתאימה התפנינו לבניית הסליק עצמו שמאז שמו באיזור היה "בור השתן".
בסליק יצקנו רצפת בטון עליה בנינו מבלוקים קיר עגול חיצוני בגובה של 2 מטר כל זה צופה בזפת ובטול נגד רטיבות. מעל זה יצקנו שוב רצפה מבטון ועליה בנינו קיר פנימי עגול מבלוקים. ובין שני קירות יצקנו בטון . כל זאת כמובן כדי למנוע רטיבות מהנשק שאמור היה להיות מאוחסן בסליק. מעל זה יצקנו גג עם קורות. מתוך הבור בנינו ארובה שדרכה בלבד ניתן היה להיכנס אל הסליק. את תקרת הסליק כיסינו שנית בחומר שהוצא מהבור בשעת החפירה. בגובה מילוי של 2 מטר ועל זה נבנה "בור השתן" . בכל המלאכה הזו עסקנו 2 בלבד! צבי הנאור ואנוכי (נעים שמש) לעזרה בבניית הבור בסוף הצטרף גם חיים סבירסקי.
עם סיום הבניה אוכלס הסליק בנשק וכדי לספוג את הלחות הוכנסו גבישים מיוחדים.
כיום גדל הקיבוץ מאוד ואין יודעים להצביע בדיוק על מקום הסליק. אולי בחפירות עתידיות יימצא הסליק הריק או המלא.
עד כאן נעים שמש - עד היום לא נמצא הסליק, ואם אתם בונים בית ונתקלים בו אנא ספרו לנו. זכרו האזור הוא ליד הרפתות ובאר ב'.

http://beithashita.org.il/apage/34847.php

[TsurTriger]

מרתק.
תודה על השיתוף.

[GA1]

עבודה מרשימה. כולל ביטון וכו... וואו.

מזכיר את הסיפור על בעל המשק הזקן שהיה צריך לחפור בור ("סילו") בחצר,
והפציר במכתב לבנו שיבוא למושב לעזור לו.

הבן ענה לו במכתב שנבצר ממנו להגיע, אבל האב לא צריך לדאוג לחצר, כי מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים.

ועודד את אביו שיעזרו לו משמיים כי הוא צדיק בכך שעלה לארץ, כמו צדיק ידוע אחר שקיבל ברכה כי עלה לארץ ישראל, ובשפת הכתוב "כי סליק לארץ ישראל" (סליק=עלה).

הימים ימי המנדט הבריטי, וכל הדואר מנוטר...

ברגע שעין הבריטים קלטה את המילים "חצר", "לחפור" ו"סליק"... התייצב שופל בחצר המשק וחפר כדי למצוא את הסליק...
תוך זמן קצר היה שם בור לתפארת...

והקצין הבריטי המתוסכל, שלא מצא דבר — לא הבין למה בעל המשק הזקן, במקום לחשוש ולכעוס — שמח ומתרגש כל כך, ועל מה הוא מודה לו כל כך? הילידים המוזרים האלה...

[aviqq]

מזל שבן גוריון "לא ידע" בשנת 1948 על הסליקים האלה, אחרת הוא היה יורה עליהם עם התותח הקדוש שלו כמו שירה על אלטלנה.
מעניין למה מוצאים סליקים עד היום,למה הנשק לא נמסר לצה"ל עם תחילת מלחמת השיחרור? מעניין מי כן חלם אז על פוטש?

[haimzeevi]

בקיבוצים של מפ"ם (מפלגת פועלים מאוחדת, פרשו ממפא"י כי היא לא הייתה מספיק סוציאליסטית) ובמפלגות הקומוניסטיות עוד ייחלו בשנות ה-50 של המאה ה-20 לבואה של "אמא רוסיה" ושלטון קומוניסטי..
לכן שמרו על "סליקים" מפני השלטון הקיים..

[dmsh]

לא כל הקיבוצים היו קומוניסטים וחיכו ל"שמש העמים"
חלקם עשו זאת על סמך זה שבתקופת המחתרות לא היה מספיק נשק ל"הגנה" וישובים וקיבוצים השיגו נשק באופן עצמאי והסתירו את זה גם מ"ההגנה" במטרה להגן על עצמם, והתפיסה הזו נשארה שאני צריך להגן על עצמי ולכן אני משאיר לי נשק בסליקים.

[GA1]

זה אפילו פחות לגאלי מהנשק הבלתי לגאלי...
ממליץ לכולם לפתוח את הקישור של פותח השרשור ולקרוא על כל הסיפורים של הקיבוץ.
לא פחות ממרתק.
והמדהים שזה היסטורי ונכון למציאות.
מסיר את הכובע בפני דור מקימי המדינה.

(סבי השתתף בהקמת חומה ומגדל נבטים, והלך לעולמו לאחרונה בגיל 90. אני רואה בתיעוד הזה מסמך חשוב. לי וילדיי)