זה כל הסיפור ...

[itamar]

אנשים הישגיים עם שאיפות גדולות, אגו גדול ורצון להצטיין ולהתבלט נמצאים באחוזים לא מבוטלים בכל מקום יוקרתי. גם ביחידות מובחרות. התכונות האלה זה הדרייב האישי שלהם וזה לא אומר שהם לא יתפקדו טוב בצוות.

אותם יחידי סגולה נמצאים שם בשביל הגשמה עצמית. גם אם יבטלו גיוס חובה הם עדיין יתגייסו לשייטת מטכל, כי גם כעת הם מתנדבים לשרת ועוד חותמים קבע קצר.

הבעיה היא עם "בשר התותחים" שאף אחד לא שואל לדעתם.

א.

[argra11]

גם כשאני התגייסתי ב-1990 הייתה תעמולה תבוסתנית לפיה הדור שלי לא מוכן בשיט להגן על המדינה. אל תצפו לשינוי בזה.

וככה היה בתחילת שנות השמונים כשאחי ואני התגייסנו.
וככה אבא שלי דיבר על הדור שאחריו וכו' וכו'

כל מה שהשתנה זו הסיבה למילה "מוטיבציה" , פעם זה היה העם והמדינה ,עכשיו זה "הגשמה עצמית".
חפש פרסומות ביוטיוב : Be All That You Can Be In The Army
זה כנראה הכיוון , כי צבא העם אנחנו כבר לא (היה דיון בשרשור אחר לא מזמן)

הבן שלי בן 16+ ואני שומע אותו ואת החברים שלו ,בסך הכל נוער מעולה , אני אישית מודאג יותר מדור ההורים שלו ,מה שלא יכולתי לומר על דור ההורים שלי ...

לסיכום : חינוך בא מהבית

[GA1]

נכון. חינוך בא מהבית.
ועדיין לכל אחד מתאים משהו אחר.
ילד אחד שלי לא רואה את עצמו בקרבי, השני בהחלט כן.

[buck]

בלי להיכנס לפוליטיקה אני אגיד את דעתי.
לפי דעתי אחת הבעיות המרכזיות מעבר לחוסר תגמול של חיילים קרביים, זאת המערכת והיחס שלה כלפי חיי החיילים.
ראינו את זה בלבנון השנייה וראינו את זה בצוק איתן, כאשר המשפטיזציה וערכי הלחימה של ה"מערב הנאור" (ופה אף לקחו את זה עוד כמה צעדים רחוק מדי) תופסים אחיזה בצבא ולמעשה מתערבים בשיקולים מבצעיים ולבסוף אף עולים לנו בחיי אדם מהצד שלנו, זה עלול להוריד את המוטיבציה של אנשים להגיע לאותן יחידות קרביות מלכתחילה.
עצם האמירה המזעזעת שבחמלי"ם היו משפטנים\עורכי דין והם אישרו כל פקודה, זאת אמירה מזעזעת שלדעתי אם יש מלש"ב שאכן מבין את כל המשמעויות הנגזרות מכך יצטרך לעשות חושבים עם עצמו האם אכן הוא מוכן להיות קרבי ולהפקיד את חייו במערכת הזאת.

מקרה אלאור אזריה גם כן לא תרם, אני חושב שהבחור טעה היה צריך להיענש ולהישפט אבל כל הפסטיבל שהיה מסביב וההתנהלות של דרגים מסוימים בצבא היא בגדר ביזיון.

[itamar]

בלי להיכנס לפוליטיקה אני אגיד את דעתי.
לפי דעתי אחת הבעיות המרכזיות מעבר לחוסר תגמול של חיילים קרביים, זאת המערכת והיחס שלה כלפי חיי החיילים.
ראינו את זה בלבנון השנייה וראינו את זה בצוק איתן, כאשר המשפטיזציה וערכי הלחימה של ה"מערב הנאור" (ופה אף לקחו את זה עוד כמה צעדים רחוק מדי) תופסים אחיזה בצבא ולמעשה מתערבים בשיקולים מבצעיים ולבסוף אף עולים לנו בחיי אדם מהצד שלנו, זה עלול להוריד את המוטיבציה של אנשים להגיע לאותן יחידות קרביות מלכתחילה.
עצם האמירה המזעזעת שבחמלי"ם היו משפטנים\עורכי דין והם אישרו כל פקודה, זאת אמירה מזעזעת שלדעתי אם יש מלש"ב שאכן מבין את כל המשמעויות הנגזרות מכך יצטרך לעשות חושבים עם עצמו האם אכן הוא מוכן להיות קרבי ולהפקיד את חייו במערכת הזאת.

מקרה אלאור אזריה גם כן לא תרם, אני חושב שהבחור טעה היה צריך להיענש ולהישפט אבל כל הפסטיבל שהיה מסביב וההתנהלות של דרגים מסוימים בצבא היא בגדר ביזיון.

אני לא חושב שאפשר למנוע את המשפטיזציה או את המעורבות של התקשורת.
בעידן שלנו זה בלתי אפשרי.
למרות ששניהם מקשים על ההתנהלות המבצעית, הם לא הבעיה.

הבעיה היא חוסר הגיבוי של כל שדירת הפיקוד לחייל שבשטח.
אף אחד לא נקי מתקלות מבצעיות שגם לפעמים עולות בחיי אדם.
ברגע שקורית תקלה, כל אותה שדירת פיקוד ששלחה אותו למשימה מקפלת זנב וזורקת את כל האחריות על כתפיו של אותו לוחם.

אני בהחלט מבין לרוחו של כל אחד שלא רוצה להיות פראייר של המערכת.

א.

[carver]

הבעיה היא שבגיל 18 אתה לא מספיק חכם לבין שאתה פראייר של המערכת.
אתה מגלה זאת בגיל מבוגר יותר.