רובים ממלחמת העולם השניה
המנהלים: yoramhai, donduck, שרקן
רובים ממלחמת העולם השניה
אז מה שאני רוצה לעשות פה זה לדבר על רובים ממלחמת העולם השניה והאם לפי דעתכם
הם היו רובים אייכותיים ושימושיים ביחס למשקלם ומה אתם בעצם חושבים על רוים אלו
הם היו רובים אייכותיים ושימושיים ביחס למשקלם ומה אתם בעצם חושבים על רוים אלו
- סליקאי ארד

- הודעות: 1
- הצטרף: 05 נובמבר 2003, 19:55
אישית, יריתי רק ב 3 כאלו:
מאוזר, רובה בריחי
M1 קרבין
ובעיקר והרבה - M1 GARAND דגם D - רובה צלפים ששימש בזמנו את מתנדבי יח' הצלפים של משא"ז.
הקרבין, כלי מאד מהיר בירי, מדוייק, משקלו סביר, ועם מעט TLC יורה ללא הפסקה. התחמושת עדיפה על זו של כל אקדח, עם כי לא חזקה כמש שהיית מצפה מרובה.
הM1D היה חזק ביותר. רובה עם שחלה, יורה את ה30-06 האימתני, העדיף בהרבה על 7.62X51 שנוהגים להשתמש בו בימנו. עם מעט האביזרים המסופקים, עם הדק של רובה לחימה ומושען על שקי חול, ראש ב 300מ, היה דבר ברור מאיליו.
מאוזר, רובה בריחי
M1 קרבין
ובעיקר והרבה - M1 GARAND דגם D - רובה צלפים ששימש בזמנו את מתנדבי יח' הצלפים של משא"ז.
הקרבין, כלי מאד מהיר בירי, מדוייק, משקלו סביר, ועם מעט TLC יורה ללא הפסקה. התחמושת עדיפה על זו של כל אקדח, עם כי לא חזקה כמש שהיית מצפה מרובה.
הM1D היה חזק ביותר. רובה עם שחלה, יורה את ה30-06 האימתני, העדיף בהרבה על 7.62X51 שנוהגים להשתמש בו בימנו. עם מעט האביזרים המסופקים, עם הדק של רובה לחימה ומושען על שקי חול, ראש ב 300מ, היה דבר ברור מאיליו.
נערך לאחרונה על ידי donduck בתאריך 07 נובמבר 2003, 21:05, נערך פעם אחת בסך הכל.
STOPPING POWER IS AN ILLUSION
Marshal & Sanow
DVC
Marshal & Sanow
DVC
ברוך בואך לסליק
השאלה שלך כללית מאוד אבל מעניינת.
ככלל, מרבית רובי הבריח מתקופת המלחמה היו די דומים זה לזה מבחינת משקל, צורת נשיאה וירי וכוח עצירה. הם כבדים במונחים של היום, אך יעילותם לא הייתה מוטלת בספק לירי לטווח ארוך. הבדלים דקים בהנדסת אנוש הפכו את הלי אנפילד למהיר יותר בירי מאשר המאוזר K98 בן יומו (צורת בריח וקיבולת מחסנית).
לדעתי הייתה מגמה במרבית הארצות להגדיל את נפח האש של החייל הפשוט על חשבון דיוק וטווח, ראה פיתוחים כגון הסטן, תמ"קי PPsh למיניהם, ה- MP42, MP44, תמ"ק M3, והקרבין M1. אלה לא חתרו תחילה לצמצום משקל הנשק, ורובים בריחיים נשמרו במרבית העוצבות.
הלקחים מהמלחמה הובילו לרובה בן ימינו: נשק בעל כוח עצירה בטווח של עד כ-300 מטר, ויכולת אש אוטומטית הדומה לזו של תת מקלע. רובי סער ממלחמת העולם השנייה כוללים את ה-FG42 ואת ה-MP44 הגרמניים (כבדים), ובמידה פחותה ה-M2 קרבין האמריקני (קל מאוד ובעל כוח עצירה נמוך יחסית). בכל מקרה, גודל הכדור של רובים ממלחמת העולם השנייה נשמר עד היום במקלעים בקוטר 7.62 מ"מ המהווים נשק משני בטנקים, אם כי כדור ה-.303 המכורכב נחשב היום לארכאי.
האבולוציה של הרובה התאפיינה בהתפתחות זחלנית בטכנולוגיה וקפיצות מדרגה פתאומיות בכוח אש ויכולת. הבעיה של הרובים האוטומטיים יותר בתקופת המלחמה הייתה שקשה היה לחייל לשאת יותר תחמושת על מנת למצות את תוספת כוח האש, מפאת משקל התחמושת והרובה. בעיה זו החלה להיפתר בצורה רצינית רק 20 שנה אחרי המלחמה (היוצא מהכלל הוא הקרבין M1, אבל נניח שהוא לא בדיוק רובה ולא בדיוק תמ"ק).
הנשק המהווה את הניק שלך, הגראנד, לא היה מהפכני בעצמו, היות והיו עוד רובים חצי אוטומטיים מאותה התקופה, אבל ייחודו היה בהיקף ההצטיידות בו - הוא כבש כמעט לחלוטין את המקום של קודמו הבריחי, ה-M1903. לדעתי הוא שינה את תורת המלחמה של היריב אשר נלחם מולו יותר מאשר של הצבא אשר השתמש בו (בגלל היכולת להבחין ברגע התרוקנות השחלה, לדוגמה).
המעניין הוא שעל אף שלמרבית המדינות המשתתפות במלחמה היו גם תתי מקלעים ו/או רובים חצי אוטומטיים בשפע, הרובה הבריחי שרד עד סוף המלחמה, אם כי ייצורו ההמוני דעך בסוף שנות הארבעים לטובות כלים אוטומטיים.
מבחינת אמינות, קשה לי להסיק מסקנות כלליות מאוד. הרבה היה תלוי בחייל המפעיל, שהיה צריך לשמור על התחמושת החשופה נקיה, ואת השחלה ריקה מג'יפה. לכל ספר הפעלה היו גם אז פעולות דחופות למקרה של מעצור, אבל אני חושב שרובים בריחיים היו יותר אמינים ככלל מהכלים המיטענים והאוטומטיים מאותה התקופה.
מבחינת משקל נשיאה לחייל הפשוט, אני חושב שהמשקל למשא פילים הוא כמעט אחיד על פני ההיסטוריה, אבל חייל חי"ר לא ממונע במלחמת העולם השנייה היה צריך להתמודד עם אביזרי לחימה נוספים כגון רימוני רסס, חצובות, קנים, סרטי כדורים, ויתר הפתעות רעות. קשה לי להאמין שרובאי פשוט היה מתאונן על משקל הנשיאה שלו לעומת מקלען או מרנ"טיסת מאותה התקופה (חשוב על נשקים כגון ברן, PIAT או Panzershrek). היום לוקח פחות זמן להכשיר חייל ללחימה ברובה סער מאשר ברובה בריחי, וזה עוד שיקול.
השאלה שלך כללית מאוד אבל מעניינת.
ככלל, מרבית רובי הבריח מתקופת המלחמה היו די דומים זה לזה מבחינת משקל, צורת נשיאה וירי וכוח עצירה. הם כבדים במונחים של היום, אך יעילותם לא הייתה מוטלת בספק לירי לטווח ארוך. הבדלים דקים בהנדסת אנוש הפכו את הלי אנפילד למהיר יותר בירי מאשר המאוזר K98 בן יומו (צורת בריח וקיבולת מחסנית).
לדעתי הייתה מגמה במרבית הארצות להגדיל את נפח האש של החייל הפשוט על חשבון דיוק וטווח, ראה פיתוחים כגון הסטן, תמ"קי PPsh למיניהם, ה- MP42, MP44, תמ"ק M3, והקרבין M1. אלה לא חתרו תחילה לצמצום משקל הנשק, ורובים בריחיים נשמרו במרבית העוצבות.
הלקחים מהמלחמה הובילו לרובה בן ימינו: נשק בעל כוח עצירה בטווח של עד כ-300 מטר, ויכולת אש אוטומטית הדומה לזו של תת מקלע. רובי סער ממלחמת העולם השנייה כוללים את ה-FG42 ואת ה-MP44 הגרמניים (כבדים), ובמידה פחותה ה-M2 קרבין האמריקני (קל מאוד ובעל כוח עצירה נמוך יחסית). בכל מקרה, גודל הכדור של רובים ממלחמת העולם השנייה נשמר עד היום במקלעים בקוטר 7.62 מ"מ המהווים נשק משני בטנקים, אם כי כדור ה-.303 המכורכב נחשב היום לארכאי.
האבולוציה של הרובה התאפיינה בהתפתחות זחלנית בטכנולוגיה וקפיצות מדרגה פתאומיות בכוח אש ויכולת. הבעיה של הרובים האוטומטיים יותר בתקופת המלחמה הייתה שקשה היה לחייל לשאת יותר תחמושת על מנת למצות את תוספת כוח האש, מפאת משקל התחמושת והרובה. בעיה זו החלה להיפתר בצורה רצינית רק 20 שנה אחרי המלחמה (היוצא מהכלל הוא הקרבין M1, אבל נניח שהוא לא בדיוק רובה ולא בדיוק תמ"ק).
הנשק המהווה את הניק שלך, הגראנד, לא היה מהפכני בעצמו, היות והיו עוד רובים חצי אוטומטיים מאותה התקופה, אבל ייחודו היה בהיקף ההצטיידות בו - הוא כבש כמעט לחלוטין את המקום של קודמו הבריחי, ה-M1903. לדעתי הוא שינה את תורת המלחמה של היריב אשר נלחם מולו יותר מאשר של הצבא אשר השתמש בו (בגלל היכולת להבחין ברגע התרוקנות השחלה, לדוגמה).
המעניין הוא שעל אף שלמרבית המדינות המשתתפות במלחמה היו גם תתי מקלעים ו/או רובים חצי אוטומטיים בשפע, הרובה הבריחי שרד עד סוף המלחמה, אם כי ייצורו ההמוני דעך בסוף שנות הארבעים לטובות כלים אוטומטיים.
מבחינת אמינות, קשה לי להסיק מסקנות כלליות מאוד. הרבה היה תלוי בחייל המפעיל, שהיה צריך לשמור על התחמושת החשופה נקיה, ואת השחלה ריקה מג'יפה. לכל ספר הפעלה היו גם אז פעולות דחופות למקרה של מעצור, אבל אני חושב שרובים בריחיים היו יותר אמינים ככלל מהכלים המיטענים והאוטומטיים מאותה התקופה.
מבחינת משקל נשיאה לחייל הפשוט, אני חושב שהמשקל למשא פילים הוא כמעט אחיד על פני ההיסטוריה, אבל חייל חי"ר לא ממונע במלחמת העולם השנייה היה צריך להתמודד עם אביזרי לחימה נוספים כגון רימוני רסס, חצובות, קנים, סרטי כדורים, ויתר הפתעות רעות. קשה לי להאמין שרובאי פשוט היה מתאונן על משקל הנשיאה שלו לעומת מקלען או מרנ"טיסת מאותה התקופה (חשוב על נשקים כגון ברן, PIAT או Panzershrek). היום לוקח פחות זמן להכשיר חייל ללחימה ברובה סער מאשר ברובה בריחי, וזה עוד שיקול.
Be nice and polite to everyone and carry a loaded gun
לי אישית יצא לירות בקרבין m-1 הבסיסי (קת עץ)וגם עם הקת הפולימרית החדשה
ואני מצטרף לכל מילה טובה שנאמרה על הכלי אי פעם.
הנשק אמין (גם אחרי 60 שנה) עים כדורי FMJ ,עם הSP פחות.
רובם גם מאד מדויקים עדין (יצא לי לירות בכלי אחדולהשיג מקבץ קטן מ3 ס"מ ב50 מטר דבר שלא היה מביש שום רוס"ר מודרני).
בנוסף יצא לי לירות בהסבה של המאוזר K98 לקוטר 0.22 (גדנ"ע) מאד נהנתי ( אים כי זה לא
הדבר האמיתי).
ואני מצטרף לכל מילה טובה שנאמרה על הכלי אי פעם.
הנשק אמין (גם אחרי 60 שנה) עים כדורי FMJ ,עם הSP פחות.
רובם גם מאד מדויקים עדין (יצא לי לירות בכלי אחדולהשיג מקבץ קטן מ3 ס"מ ב50 מטר דבר שלא היה מביש שום רוס"ר מודרני).
בנוסף יצא לי לירות בהסבה של המאוזר K98 לקוטר 0.22 (גדנ"ע) מאד נהנתי ( אים כי זה לא
הדבר האמיתי).
עם הקמתו היו לצה"ל מעט רובי צלפים לי אנפילד (בריחי כמובן) עם טלסקופ 2.2 X.
רק לאחר קדש הוכנסו מאוזרים K98 עם טלסקופ וילד X4 וקנה מוסב ל 7.62 אלו שימשו את צה"ל עד 1979 (כולל מבצע ליטני) ולא ביישו את הפירמה. בשלהי המלחמה כבר היו אבות הטיפוס של ה M-14 שירש את הגרנד (מנגנון פעולה דומה) וגם הוא שימש כרובה לקלעי כיתות לאורך שנים. נשקים נוספים היו התמקי"ם. הגרנד עצמו הגיע ב73 והועבר למשא"ז.(העיתונים זיהו אותו בטעות כקרבין בארוע של ואדי חרמיה)
משום מה כשדיברו על פילים שכחו להזכיר את המקל"פ 0.3 והמק"כ 0.5 שליוו אותנו לאורך שנים, כיתות הרתק למינהם העשירו עד מאד את האורטופדים למינהם, (מי שלא הבין למה שגלוקי יסדר לו חצובה של 0.5 לתחרות הבאה)
המנגנונים היו יחסית אמינים, לתקופה כנ"ל המשקל והגימורים. מה לעשות שהתקדמנו קצת...
רק לאחר קדש הוכנסו מאוזרים K98 עם טלסקופ וילד X4 וקנה מוסב ל 7.62 אלו שימשו את צה"ל עד 1979 (כולל מבצע ליטני) ולא ביישו את הפירמה. בשלהי המלחמה כבר היו אבות הטיפוס של ה M-14 שירש את הגרנד (מנגנון פעולה דומה) וגם הוא שימש כרובה לקלעי כיתות לאורך שנים. נשקים נוספים היו התמקי"ם. הגרנד עצמו הגיע ב73 והועבר למשא"ז.(העיתונים זיהו אותו בטעות כקרבין בארוע של ואדי חרמיה)
משום מה כשדיברו על פילים שכחו להזכיר את המקל"פ 0.3 והמק"כ 0.5 שליוו אותנו לאורך שנים, כיתות הרתק למינהם העשירו עד מאד את האורטופדים למינהם, (מי שלא הבין למה שגלוקי יסדר לו חצובה של 0.5 לתחרות הבאה)
המנגנונים היו יחסית אמינים, לתקופה כנ"ל המשקל והגימורים. מה לעשות שהתקדמנו קצת...
המק"ב 0.3 בדרך החוצה (עלות שיקום ואחזקה יקרה )
המק"כ 0.5 ילווה אותנו עוד המון שנים למרות משקלו הרב . אין עדיין כלי בעל קצב אש אדיר
כמו של ה - 0.5 .
כמו כן ישנם המון רובי צליפה שמפאת
לא נדבר עליהם אבל הם עושים עבודה טובה
ברצועה . ( רמז 1200 מטר ראש ) .
ביי
אילן אתה תותח
המק"כ 0.5 ילווה אותנו עוד המון שנים למרות משקלו הרב . אין עדיין כלי בעל קצב אש אדיר
כמו של ה - 0.5 .
כמו כן ישנם המון רובי צליפה שמפאת
ברצועה . ( רמז 1200 מטר ראש ) .
ביי
אילן אתה תותח
"באין תחבולות יפול עם ותשועה ברוב יועץ "
ה-granad
הגרנד שימש אותי במג'ב כרובה צלפים.
מה לאמר לכם: רובה אמין. למרות יושנו.עשה עבודה נפלאה. ונכון כמו שנכתב :יש צורך לשמרו במצב נקיון תמידי .ואת התחמושת יבשה לחלוטין.
פרטים טכניים מסויימים אינני יכול לכתוב עליו בגלל סיבות מובנות.אבל גם כשהגיע לשטח רובה הצלפים "שטייר" אגדה מהלכת בפני עצמו.נשאר עוד הגרנד לשרת תקופה מכובדת.
מה לאמר לכם: רובה אמין. למרות יושנו.עשה עבודה נפלאה. ונכון כמו שנכתב :יש צורך לשמרו במצב נקיון תמידי .ואת התחמושת יבשה לחלוטין.
פרטים טכניים מסויימים אינני יכול לכתוב עליו בגלל סיבות מובנות.אבל גם כשהגיע לשטח רובה הצלפים "שטייר" אגדה מהלכת בפני עצמו.נשאר עוד הגרנד לשרת תקופה מכובדת.
"מוזה" זה דבר חשוב.כשאתה כותב שירים.אבל אי אפשר לקנות עם זה אוכל במכולת!
- סליקאי כסף

- הודעות: 159
- הצטרף: 30 אוקטובר 2003, 15:37
נקודה למחשבה בעיניין הוצאת ה-03 משירות: יצא לי לירות ולראות מאות כדורים בלבנון ב0.3 בראונינג ובמא"ג (אגב, מי יודע מהן ראשי התיבות באנגלית של mag?),האחד ליד השני, כחלק מתרגולת הגנת מוצב. המא"ג שפך שני קנים(!), בעוד הבראונינג המשיך לטרטר בעליזות.לא זוכר כמה כדורים נורו אז, אני משער שהיו לפחות שלושה ארבעה ארגזי פעולה סטנדרטיים.
- סליקאי זהב

- הודעות: 397
- הצטרף: 12 פברואר 2003, 15:21
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד
