עוד מעצור מק פורק

[GUSS]

חברים להרגע...
מיד אחרי פתרון בעיית מפציצי הטיארות בעזרת "כיפת קיפקה", יופנו משאבים רציניים לפרוייקט "כיפת מק דרעק" מה שימנע ב98% מעצור סורר.

[shapira]

החלק האחורי שלו הוא בעצם כרכוב של כדור שהשושנה של הנשק נתפסת עליו. מה לעשות שאם השושנה לא נתפסה על הכדור (נגיד שהחזירו את המכלול לאט מדי אחרי שהכניסו את המקום פורק והשושנה לא ננעלה על הכרכוב) הכדור לא ייחלץ בדריכה. זה קרה לי וקרה לחברים שלי בטירונות.

אתה מבין את המשמעות של מה שאתה אומר?
נניח וחס ושלום זה קרה לך בהתקלות בזמן אמת, האם זה ההסבר שהיית רוצה שאמא שלך תקבל מהמפקדים שלך?
שוב חס ושלום...
אבל דברים כאלה קורים.

א.

אני מסכים איתך.. ואני מתנגד לשימוש בדבר הזה.
היום הגעתי הביתה ופרקתי את הנשק בכניסה לבית והמק פורק לא עף, הייתי צריך להוציא אותו ביד למרות שוידאתי שנתפס על ידי השושנה כשהרכבתי את הנשק בפעם האחרונה. יכול להיות שיש בו משהו תקול. הפתרון הזה הוא בעייתי. אני חושב שזה כלי שצריך להשתמש בו ההכשרה של ג'ובניקים ותו לא. שלוחמים לא ילכו עם זה.

[spy]

אין שום בעיה ללמד חייל להשתמש בנשק ברמת הפרט. זה לא מה שמבדיל לוחם מג'ובניק. במהלך שירותם ג'ובניקים רבים מתעסקים בציוד הרבה יותר מסובך, מסוכן ומחייב הכשרה הרבה יותר רצינית מאשר רוס"ר. הבעיה היא שמישהו החליט פעם שלא צריך ללמד אותם בצורה רצינית. אבל עדיין נותנים להם נשק למשימות שונות, כולל משימות שמירה באזורים מסוכנים.
למעשה, חיוב כלל חיילי צה"ל להסתובב עם נשק בעל פוטנציאל מלאכותי לתקלה היא הודעה בכשלון של מפקדי צה"ל לבצע הכשרת נשק ראויה.

[itamar]

אני חושב שזה כלי שצריך להשתמש בו ההכשרה של ג'ובניקים ותו לא. שלוחמים לא ילכו עם זה.

זה אמצעי שצריך להשתמש בו כשהנשק נמצא במצב של אחסנה.
לדוגמא, כשהנשק נמצא בנשקיה או כשאתה יוצא לחופשה ומשאיר אותו בבית.
ככה יש לך איזה חיווי אם הנשק פרוק או שלא.
זה לא משהו שצריך להיות בנשק במהלך פעילות מבצעית.

אתמול בערב חזרתי מירושלים דרך כביש 443. לכל הלוחמים במחסום היה מק פורק בנשק.
אני הייתי מאד שמח אם אפשר היה לארגן שאילתא בכנסת סביב הנושא הזה.

א.

[ניר ל]

לא יעזור,
כל הגורמים המקצועיים כבר מזמן שבויים בקונספציה הזאת.

[spy]

איתמר, לא תאמין, עד איזו רמת בכירים הגעתי בתקופה שעוד הייתי במדים בשביל לנסות ולשכנע שהפיתרון הזה הוא עקום ומסוכן.
רמת הזלזול שזכיתי לה גרמה לי בשלב מסוים לוותר. התמקדתי בחיילים שהיו תחת פיקודי ובהדרכות שאני מעביר, לפחות שיהיו מודעים לסיכונים.
ואני לא היחידי כאן בפורום שניסה.

[ניר ל]

ככל שתטפס למעלה בסולם הדרגות, תגלה בד״כ אנשים מקובעים ומערכתיים יותר, רוב היצירתיים ונון קונפורמיסטים נושרים בדרך...
מי שמנהל היום את הצבא גדל עם החרא הזה, ככל שהוא יותר בכיר וקרבי הוא יחזיק מעצמו יותר מבין ובטח שלא יקבל עיצות מאיזה זוטר/פישר מבחוץ. המק פורק הוא לא הדבר הכי הזוי שקרה לצה״ל בעשרים השנים האחרונות על מזבח הבטיחות.

[spy]

אז זהו שאני לא זוטר או פישר.
אני קצין בדרגת רב סרן, מדריך ירי עם הסמכה צבאית ואזרחית, שירתתי בתפקידים הנדסיים מורכבים.
לא פניתי בסגנון של "אתה כלומניק שלא מבין ואני חכם ומבין יותר טוב", את בסגנון של "מניתוח המוצר ודרך השימוש בו, יש פוטנציאל ממשי ל... א, ב, ג, ד, מוכן להגיע ולהציג את הנושא בפירוט וכו' וכו' ".

[GUSS]

מי היצרן וכמה זה עולה לנו?
מי הריץ את זה ?ומי החליט?
באיזה מקומות בעולם זה קיים?
משום מה זה מזכיר לי את הפסים הזוהרים שנאלצנו להדביק על הפגוש האחורי, האפודים הזוהרים ושילטי נהג חדש..וד"ל

[ניר ל]

רב סרן זה זוטר, לא שהתכוונתי אליך ספציפית, התכוונתי לכל אחד מאיתנו שינסה ללמד את המערכת משהו שהיא לא יודעת.
את הסיפורים על זוטרים בחמ״ן כולל רע״נ 5 בדרגת סא״ל שניסו להתריע ערב מלחמת יוה״כ וננזפו ע״י מפקדיהם אתה בטח מכיר.
הפחד והסלידה מנשק זה משהו שכבר טבוע עמוק מדי, גם אם תגיע למישהו שבעצמו מאד קרוב לזה, הוא לא יסמוך על כלל החיילים. את הקצין היחיד שאני מכיר ועוד עשוי לשנות משהו אם יגיע מספיק למעלה, גם אתה מכיר .

[ניר ל]

Guss זה כבר לא משנה איך ולמה זה קרה. זה עקף (כנראה בהצלחה מבחינה סטטיסטית) בעיה שלא השכילו להתמודד איתה בדרך נכונה יותר, בלי לשפוך את התינוק עם המים. בעיניי זה יותר דומה לכוונת ההשלכה במקום לימוד קליעה, מאשר לאפוד הזוהר וכו׳.

ככה מתמודדים עם כל הכשלים האלו כבר שנים, בתקופת הסדיר שלי התרחשו הרבה תאונות דרכים / התהפכויות בשטח, מישהו למעלה דפק על השולחן והפתרון המהיר הגיע בדמות - הגבלת שעות הנסיעה לרכב חום.
כשבאימונים בבאלי״ש הסתבכו עם חילוץ כלים שקועים בשטח, העבירו את הטיפול לקבלן אזרחי ואסרו על החיילים לחלץ לבד. בקרוב גם ישכרו חברת שמירה כדי לשמור להם את הנשק והציוד.

[חן ארצי]

רובי ה m16 שעליהם אין לנו שליטה יצאו בסופו של דבר משירות, או ישארו בגרסאות המתקדמות שלהם בידי יחידות מיוחדות.

א.

ככה אמרו גם בשנות השבעים, כשהגליל נכנס לשירות.

[itamar]

כשבאימונים בבאלי״ש הסתבכו עם חילוץ כלים שקועים בשטח, העבירו את הטיפול לקבלן אזרחי ואסרו על החיילים לחלץ לבד

במלחמה הבאה בלבנון או עזה, או אפילו באיראן, אם יתקעו כלים באמצע הקרב אז יזמינו שגריר כדי לחלץ אותם.
זה הולך יחד עם השליחים של פיצה האט ו BBB שהגיעו כמעט לכל יעד בצוק איתן


א.

[ניר ל]

אתה לא רחוק מהמציאות לצערי...

בתחילת שנות התשעים שירתי ביחידה שיועדה למשימה שדרשה כלי רכב שלא היו בנמצא, בדרך לא דרך נרכשו כלי רכב מתאימים, במסלול עוקף יצרן ונדרשנו להסתירם מעיני כל. כלי הרכב ובפרט הציוד שעליהם סווגו לרשימת שותפי סוד בלבד ולשם כך נאלצנו להקים בתוך היחידה מערך להכשרה של נהגים מבצעיים, מחוץ למסגרות הקיימת.
הובאו מדריכים אזרחים מובילים שגויסו בתנאי קבע, אחרים נקראו לדגל מתוך מערך המילואים, אנשי שטח ומכונאים שזה מה שהם חיים עשרות שנים והנהגים הוכשרו בדרך ייחודית גם לנהוג וגם לטפל בכלים. המסגרת הזאת הפכה ליחידת ניוד בתוך היחידה, עם לוחמים - נהגים שמתרגלים ומתאמנים באופן קבוע על הכלים.
לימים פרצה מלחמת לבנון השנייה, צה״ל הגדול לא הצליח להגיע אל הלוחמים בחזית ולתספק אותם למרות קרבתם הפיזית לגבול - כל התו״ל הלוגיסטי קרס. מפקד יחידת הניוד שלא יועד לה שום תפקיד במתאר הזה ולא גוייסה למלחמה, הצליח לשכנע את הפיקוד שהוא יכול לספק את הסחורה (תרתי משמע) וקיבל את הצ׳אנס באין ברירה אחרת. השאר הסטוריה ... מלבד צל״ש קיבלה היחידה הזו הכרה רחבה וכיום היא שם דבר בצה״ל.
הצבא מקובע. מלבד יחידות קטנות שמוחרגות מהחוקים של המערכת, אף אחד לא רואה מעבר לאף שלו, אולי בח״א ה dna קצת שונה, אבל אני לא בטוח בזה.

[itamar]

לימים פרצה מלחמת לבנון השנייה, צה״ל הגדול לא הצליח להגיע אל הלוחמים בחזית ולתספק אותם למרות קרבתם הפיזית לגבול - כל התו״ל הלוגיסטי קרס.

אין מלחמה שזה לא קורה.
אני מאמין שהבעיה הזו תהיה גם במלחמה הבאה. וכשיגייסו מילואים הימח"ים יהיו ריקים שוב.

במלחמת לבנון הראשונה היינו רוב הזמן מעבר לקווי האויב.
מזל שלאש"פ היו אחלה של ימחי"ם.
היה שם מכל טוב. סוללות, בגדים, בגדים תחתונים, תחמושת ובעיקר מנות קרב ברמה שבצהל רק אפשר לחלום עליה.

א.