רמות עופרת חריגות במטווחים

[רפתן]

חר כמדומני שבמטווח האולימפי יש מקלחות ומכונת כביסה.

[riko]

אילן
עד כמה שידוע לי אכן יש שם מכונת כביסה , לגבי המקלחות - אתה מציע לי במקום לקבל סרטן לקבל דיזינטריה ופטרת כרונית ????
מתי נכנסת לשם לאחרונה?
שחר

[נועם]

מצ"ב מידע נוסף, מעניין מאוד לקריאה !


המקור :
http://www.moital.gov.il/NR/exeres/4E56 ... 931FC5.htm

מידע בבטיחות ובריאות בעבודה
סיכונים תעסוקתיים במטווחי ירי

משרד התעשיה המסחר והתעסוקה
אגף הפיקוח על העבודה
המעבדה הארצית לגיהות תעסוקתית



יוני 2005

חשיפה תעסוקתית לעופרת במטווחי ירי
במדינת ישראל




1. תקציר
העופרת היא מתכת רעילה הפוגעת במערכות רבות בגוף. בשנת 2004 שינה הארגון הבין לאומי לחקר הסרטן את סיווג העופרת ל A2 וקבע שהחומר קרוב לוודאי מסרטן לאדם.
אגף הפיקוח על העבודה קבע כמטרה למזער ככל האפשר את חשיפת עובדים לעופרת.
נמצא כי אחד ממוקדי החשיפה הפוטנציאלים לעופרת הם מטווחי ירי.
התחמושת מכילה עופרת בקליע ובפיקה ובזמן הירי היא נפלטת כחלקיקים זעירים .
כחלק מהפעילות הארצית בוצע סקר ארצי לקביעת רמות הסיכון והיקף הבעיה במטווחים.
במסגרת הסקר הועבר שאלון לבעלי המטווחים ובמקביל הוחל בביצוע בדיקות סביבתיות
תעסוקתיות. מהתשובות לשאלונים עולה כי במרבית המטווחים השיטה היא לנקות בטאטוא ,
שבחלק מהמטווחים משתמשים בתחמושת ללא ציפוי, בכל המטווחים הסגורים קיימת
מערכת אוורור (אך מסתבר שבחלקם היא אינה יעילה) , בכל המטווחים משתמשים בציוד
להגנת השמיעה אף בחלק מן המטווחים סיכוני העופרת לא מוכרים.
מתוך 40 מטווחים שבהם בוצעו בדיקות עופרת באוויר ב 29 נמצאו ערכי עופרת מעל רמת
הפעולה.
בבדיקות אישיות שנערכו במעבדות בליסטיות נמצאו ב כ 20% מן המעבדות חריגות מערכי
חשיפה מותרים .
ב כ 40% מהמטווחים סגורים נמצאו בבדיקות אישיות חריגות מערכי חשיפה מותרים.
בעקבות ממצאים אילו המלצנו את ההמלצות הבאות :

1. משרד התמ"ת יהיה אף הוא נותן אישור בתהליך רישוי עסקים למטווחים, וכך מתן וחידוש
רישיון עסק יהיה כפוף לדרישות התקנות לרבות פיקוח רפואי וסביבתי תעסוקתי.
כרגע, אין מקרים של פסילת רשיון עקב תנאים גיהותיים גרועים.
2. אגף הפיקוח על העבודה יוזם הכנת מסמך תפעול והתנהגות code of practice) ) אשר בו
ייקבעו הדרישות הבטיחותיות והבריאותיות במטווחי ירי.
3. להביא לידיעת המשרד לאיכות הסביבה את עניין החשיבות במיקום המטווחים
(בקניונים) ופליטת מזהמים לסביבה,לקרקע ולמים.
4. למרות, שברוב המטווחים משתמשים בכדורים בעלי ציפוי נחושת, יש מקרים רבים,
שטווחים מביאים למטווח תחמושת ללא ציפוי, המשפיעה לרעה על רמת עופרת. שתאסור
שימוש בכדורים שאינם מצופים בקליע ובפיקה.
5. יש לבצע מעקב אחרי אוכלוסיית מדריכי ירי (מעל 1000 ) המועסקים באמצעות חברות כח
אדם, במערכת הביטחון ובמשטרה , כך שגם הם יהיו תחת פיקוח כנדרש בתקנות הבטיחות
בעבודה.
6. יש להפיץ דף מידע, שהוכן על ידי מוסד לבטיחות ומצורף למסמך זה, לעובדים, מנהלי
מטווחים, עיריות, משטרה, המשרד לאיכות הסביבה.
7. הגברת אכיפת תקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בעופרת –
התשמ''ד – 1983) בהן נקבעו דרישות לצורך שמירה על העובדים מפני חשיפה לעופרת.
8. במטווחים בהן מועסקות מדריכות ירי יש להקפיד גם על הוראות "תקנות עבודת נשים
(עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות) התשס"א-2000".
9. יש לפרסם את מסקנות אלה לידיעת ציבור הרחב.

1.1 רקע

בתחילת שנות ה-90 התקבל באגף הפיקוח על העבודה דיווח על רמה גבוהה של עופרת בדם אצל מדריך ירי. בעקבות זאת יזם וביצע בשנים 1993-1995, אגף הפיקוח על העבודה פעילות ראשונית של ניטור סביבתי תעסוקתי מדגמי לבדיקת חשיפה לעופרת במטווחי ירי בארץ על מנת לבחון את חומרת הבעיה והיקפה.
בעקבות ממצאים של רמות חריגות של עופרת באוויר, שהתגלו בבדיקות אלו ב -14 מטווחים, הוחלט להדק את הפיקוח הרפואי על מדריכי ירי. כמו כן, נערכה עבודה משותפת עם המחלקה לרפואה תעסוקתית בכללית שירותי בריאות במחוז תל אביב כשהמטרה הייתה להעריך את הרמות הסביבתיות התעסוקתיות, המדדים הביולוגיים של חשיפה לעופרת וההשפעות הבריאותיות השונות בקרב העובדים במטווחי ירי .
בעיית חשיפת היתר לעופרת של מדריכי ירי התעוררה בעקבות החלטת משרד הפנים, הקובעת כי על מנת לחדש רישיון נשק נדרש בעל הרישיון לבצע ירי של 50 כדורים במטווח אחת ל-3 שנים. בעקבות החלטה זאת עלתה באופן משמעותי הפעילות במטווחי ירי וגם חשיפת מדריכי הירי במטווחים אלו.
במחצית השנייה של שנות ה-90 (לאחר רצח רבין) הצטמצמה הפעילות בתחום בכ-30% עקב ירידה במספר רישיונות הנשק. חלק מהמטווחים נסגרו או צמצמו את היקף פעילותם. רק בתחילת שנת 2000, החלה שוב עליה בפעילות בתחום. .
מתוך המידע המגיע לאגף ראינו שוב עליה בחשיפה תעסוקתית לעופרת אצל מדריכי ירי בתוצאות בדיקות סביבתיות ובדיקות רפואיות. לפיכך החליטה הנהלת האגף להגביר הפיקוח בתחום תוך שימת דגש על ביצוע פעולות למניעה ולהקטנת החשיפה.
בשנת 2004 שינה הארגון הבין לאומי לחומרים מסרטנים את סיווג העופרת לקבוצה,A2 ובכך נקבע כי החומר קרוב לודאי מסרטן באדם.
קביעה זו העלתה את חומרת הבעיה ורמת ההתייחסות לנושא.

1.2 מטרות ויעדי אגף הפיקוח בנושא עופרת במטווחים :

אגף הפיקוח על העבודה קבע כמטרה להגיע למינימיזציה של חשיפת עובדים לעופרת. ההתמקדות במדריכי ירי נעשית כחלק מן הפעילות הארצית בנושא.
היעדים שנקבעו:
- שדרוג פעולות הפיקוח והבקרה במקומות עבודה בעופרת לעומת הקיים כיום.
(מדובר במדריכי ירי ובמפקחי ירי במטווחים)
- ביצוע סקר ארצי לקביעת רמות הסיכון והיקף הבעיה במטווחים.
- קביעת כללים והוראות לעבודה בטיחותית וגיהותית תוך היצמדות לנדרש על פי התקנות
- ידוע הציבור (פרסום ,מאמר, דף מידע לחלוקה למקומות עבודה ולהפצה למדריכי ירי ולמפקחי מטווחים).
- יידוע מפקחי עבודה על ידי קיום השתלמות והדרכה ל-27 מפקחי עבודה האחראים על הנושא, תוך התמקדות בדרכים לצמצום חשיפה לעופרת .
- שיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה, משרד הפנים - רישוי עסקים, המשטרה, המחלקות לרפואה תעסוקתית.



1.3 עופרת והשפעותיה


העופרת היא אחת המתכות הראשונות שהשפעותיה הבריאותיות הוכרו.
מאחר והשימוש בעופרת היה מאוד נפוץ גם ההיסטוריה של החשיפה למתכת זו היא רחבה מאוד. הראשון שתיאר את הסימפטומטולוגיה היה היפוקרטס.
בשנת 1831 הבחין לנק באנמיה לאחר חשיפה לעופרת ואחריו גם אנדרל וגברט בשנת 1840. גרוד בשנת 1892 היה הראשון שהזכיר את הפרשת הפורפירינים בשתן.
בשנת 1896 הלסטרום, רופא משפחה משוודיה מזכיר במחקריו את התנאים ההיגייניים הנחוצים בכדי לצמצם את החשיפה לעופרת.
העופרת היא מתכת רעילה לגוף האדם הפוגעת במערכת הרבייה, הדם, הכליות ומערכת העצבים. קיימת פונקציה ישירה בין חומרת הפגיעה לבין רמת העופרת בדם.
בשימוש נמצאת בעיקר עופרת אנ-אורגנית הפוגעת כמעט בכל המערכות בגוף.
העופרת נאגרת בעיקר בעצמות, ופינויה מהגוף לוקח זמן רב מאוד. לפיכך השפעתה הבריאותית עלולה להתגלות גם שנים רבות לאחר הפסקת החשיפה.
העופרת חודרת לגוף האדם בעיקר דרך דרכי הנשימה (אבק ואדים של עופרת), ודרך העור ודרכי העיכול. חדירת העופרת לריאות הינה המשמעותית והעיקרית מבחינה תעסוקתית. חלקיקי עופרת ותרכובותיה הקטנים מ- 10 מיקרון נכנסים בקלות לאלבאולות של הריאות, ועם חילוף הגזים חודרים למחזור הדם הריאתי ומשם למחזור הדם הכללי.
קיימים מספר סימנים מוקדמים שאינם ספציפיים להרעלת עופרת, אך יכולים להתריע על בעיה (עייפות,חולשה,כאבי ראש ושרירים). לעומת זאת הסימנים הברורים המופיעים בשלב מאוחר יותר ובנוכחות רמות גבוהות של עופרת בדם (כאבי בטן,פגיעה בעצבים פריפריים, הפס האפור -כחול על השיניים בגבול עם החניכיים) .



1.4 היבטי התחיקה ותקני חשיפה לעופרת
הרעלת העופרת מופיעה ברשימת המחלות המקצועיות הראשונות שפורסמו בארץ עוד בימי המנדט הבריטי בשנת 1945 בפקודת התאונות ומחלות משלח יד.
בהתאם לפקודה זו, הנמצאת בתוקף עד עצם היום הזה, חלה על הרופא המטפל, ועל המעביד חובת הודעה למפקח העבודה האזורי על כל מקרה של הרעלת עופרת.
גם המוסד לביטוח לאומי קבע את הרעלת העופרת בראש רשימת מחלות המקצוע המזכות את הנפגעים בהן לפיצוי,החל מיום היווסדו, באפריל 1954.
משרד העבודה והרווחה (התמ''ת) פרסם כבר בשנת 1962 ''תקנות הבטיחות בעבודה –בדיקות רפואיות לעובדים בעופרת'' אשר הוחלפו ב-1983 ל ''תקנות הבטיחות בעבודה- גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בעופרת''. בתקנות אלו מופיעות חובת עריכת בדיקות רפואיות וסביבתיות תעסוקתיות תקופתיות, וכן הוראות גיהותיות הבאות למנוע הרעלת עופרת מהעובדים.

בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים עופרת ),התשמ"ד 1983 נקבעו ערכי חשיפה מותרים לעופרת. הערכים שנקבעו שונים לגברים ולנשים, אולם בעתיד קיימת מגמה להשוות בין המינים.
רמת החשיפה המרבית המותרת לעופרת אנאורגנית באוויר, שנקבעה בתקנות, היא 0.1 מ"ג/מ"ק ל-8 שעות עבודה). ולזמן קצר 0.3 מ"ג/מ"ק לגברים ונשים שמעל לגיל 45. אשה שטרם מלאו לה 45 שנים לא תהיה חשופה לרמות עופרת שמעל 0.05 מ"ג/מ"ק בכל זמן שהוא.
רמת הפעולה שנקבעה לעופרת היא מחצית מרמת החשיפה המשוקללת המותרת כלומר 0.05 מ"ג/מ"ק לגברים ונשים שמעל לגיל 45, ו 0.025 מ"ג/מ"ק לנשים עד גיל 45. עובד החשוף לעופרת מעל רמת הפעולה במשך חודשיים בשנה נחשב, על פי התקנות ל"עובד בעופרת".
בנוסף לערכים שנקבעו הוגדרו בתוספת ראשונה לתקנה מקומות עבודה ותהליכי עבודה שהתקנות חלות עליהם גם אם ריכוז העופרת באוויר נמוך ממחצית החשיפה המשוקללת המרבית המותרת:
1. התכה ויציקה של עופרת מתכתית
2. ייצור, חידוש, תיקון ופירוק של מצברי עופרת
3. הוספת מלחי עופרת לחומרים פלסטיים
4. הוספת מלחי עופרת לייצור צבעים
5. עבודה בטטרה-אתיל או טטרה מתיל עופרת בבתי הזיקוק


כאשר עובד מוגדר על פי התקנות כעובד בעופרת, יש לבצע מדי חצי שנה בדיקות סביבתיות לקביעת רמת העופרת באוויר, באזור הנשימה של העובד.
עובד ייחשב כלא מתאים לעבוד בעופרת כאשר רמת העופרת בדם עולה על 60µg/100ml.
אישה שטרם מלאו לה 45 תחשב כלא מתאימה לעבוד בעופרת כאשר רמת העופרת בדמה עולה על µg/100ml30.
לעופרת נקבעה גם רמת התראה- רמה שמעבר לה חייב הרופא המורשה לשלוח התראה למפקח עבודה אזורי ולמעסיק. לגברים נקבעה רמת התראה של 40 µg/100ml.
לאישה שטרם מלאו לה 45 נקבעה רמת התראה של µg/100ml 20.
את הבדיקות הרפואיות יש לבצע מדי חצי שנה במחלקות לרפואה תעסוקתית.
מחקרים חדשים ומידע המצטבר כיום בעולם מראים כי ערכי סף ביולוגיים אלו אינם מבטיחים מניעה של כל ההשפעות הבריאותיות הידועות כיום של העופרת, כמו פגיעה במערכת העצבים, פגיעה בפוריות הגבר ולחץ דם.
על פי מחקרים אלו , קיים קשר בין חשיפת העובר לעופרת לבין קיצור משך ההיריון, הפלות ולפגיעה בהתפתחותו המנטלית של היילוד .
בשנת 1995 שינה ה- ACGIH את התקן לעופרת באוויר והורידו ל- 0.05 מ''ג/מ''ק .
ערכי חשיפה מותרים שהומלצו בדם לגברים ולנשים הם 30 µg/100ml.
לאור שינוי זה המליצה ועדת גיהות הפועלת במסגרת אגף הפיקוח שבמשרד התמ"ת, למפקח עבודה ראשי לשנות רמות חשיפה מותרות לעופרת לאילו המקובלות בעולם. הוכנה טיוטה לשינוי התקנות והרמות המותרות.
ב- "תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות) תשס"א-2000 ". נקבע, שאין להעסיק אישה בגיל הפוריות במקום עבודה שבו האוויר באזור הנשימה מכיל מעל 0.05 מ"ג /מ''ק עופרת ב אויר. – זוהי קביעה מחמירה יותר מן הקביעה בתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות העובדים בעופרת).

1.5 סוגי מטווחים

נתונים שהתקבלו מהמשטרה וממשרד הפנים מראים כי בשנת 2003 היו קיימים בארץ 109 מטווחים מכל הסוגים בעלי רשיון בתוקף (לעומת 71 מטווחים בשנת 1993).
מעל 1000 מדריכי ירי רשומים ברשימות של משרד הפנים חוץ מאלו השייכים למשטרה .

המטווחים מתחלקים לסוגים הבאים:
• מטווח מתרסים פתוח
• מטווח סגור
• מטווח מחצבה
• מטווח מכולה נייח/נייד
• שטח אש
• מעבדה בליסטית

מטווח מתרסים מיועד לירי מתוך סככת היורים. לאורך המטווח (מסככת יורים ועד חומת המפגע) הותקנו מתרסים על מנת למנוע יציאת קליעים מחוץ לשטח המטווח בזמן הירי.
מאז קום המדינה הוקמו עשרות מטווחים פתוחים (מתרסים), שנמצאו (אז) מחוץ לעיר, ושימשו לירי אקדחים. היום נשאר רק חלק קטן מהם, אבל עם השנים בערים גדולות נפתחו עשרות מטווחים סגורים. בישובים קטנים ובמועצות אזוריות פועלים מטווחי מכולה, שהיקף הפעילות שלהם בדר''כ לא גדול, אך לא מותקנים בהם אמצעי אוורור תקניים. קיימים גם מטווחים ניידים עם היקף פעילות משתנה בהתאם למספר הזמנות. בנוסף, קיימת גם חשיפה של יורים (לא בהכרח מדריכי ירי) במעבדות בליסטיות, השייכות למפעלי יצור נשק ואמצעי מיגון.


1.6 עופרת בתחמושת

התחמושת מכילה תרכובות עופרת בקליע ובפיקה . בזמן הירי נוצרות טמפרטורות גבוהות (מעל 1000 מעלות) והעופרת נפלטת כנדפים . נדפים אלו יכולים להגיע למערכת הנשימה של היורים ומדריכי הירי. חלקיקים כבדים של העופרת שוקעים על משטחי המטווח, ליד המטרות, על שולחנות ירי, על הרצפה, ליד הקלט''זים (קולטי נתזים) ועל הקירות. מגע עם משטחים אלו גורם לספיחת העופרת על העור הגלוי, הביגוד והנעליים, כך יכולה להיגרם חדירה עורית וכן חדירה למערכת העיכול כאשר אוכלים שותים או מעשנים מבלי להקפיד קודם לכך על רחצה יסודית והחלפת בגדים.
העופרת הנספחת על בגדי העבודה או הנעליים עלולה לעבור עם היורה אל הבית ולמשפחה.
יש לזכור שכדורים שעטיפתם מלאה fool metal jacket) FMJ ) בסיסם גלוי , אולם השימוש בהם עדיף על אילו שעטופים חלקית או שאינם עטופים כלל . כאשר משתמשים בכדורים שעטיפתם מושלמת total metal jacket) TMJ ) החשיפה לעופרת קטנה יותר.

1.7 דרכים למניעת פגיעתה של העופרת בבריאות
קיימות מספר דרכים אפשריות להקטנת החשיפה לעופרת במטווחים ולמניעת היפגעות עובדים:
הפתרון העדיף – הפסקת השימוש בתחמושת המכילה עופרת, אולם פתרון כזה עדיין בעייתי ביישום.
ניתן להשתמש בכדורים עטופים הגורמים לחשיפה קטנה יותר לעופרת.
התקנת מערכת אוורור – מערכת אוורור טובה יכולה להקטין באופן משמעותי את החשיפה לעופרת, ולהרחיק את עננת העשן הנפלטת מהנשק מן היורה ומן המדריך. מהירות זרימת האוויר צריכה להיות 15-22.5 מטר/דקה בעמדות הירי.
ניקיון המטווח והנשק – הניקוי יבוצע תוך שימוש בשואב אבק מיוחד לאבק רעיל ונפיץ,או שניתן לבצע ניקיון בשטיפה רטובה עם דטרגנט מתאים. השימוש במטאטא אסור!
יש לנקות את החומר המבודד האקוסטי המצפה את קירות המטווח, לנקות את מלכודות הכדורים, וכן להקפיד על ניקוי כלי הנשק עם סיום הירי.
הדרכת עובדים – כך שידעו על הסיכונים הטמונים בעופרת ועל הדרכים להימנע מפגיעה.
שימוש בציוד מגן אישי ובלבוש מגן – בעת ביצוע פעולות ניקיון יש להשתמש במסכות להגנת מערכת הנשימה ובבגדי עבודה, כולל כפפות לידים, כיסוי ראש וכיסוי נעלים. אין לצאת בבגדים אלו הביתה.
איסור אכילה, שתייה ועישון בשטח המטווח ושמירה על היגיינה אישית – יש להקפיד על רחצת ידיים פנים וצוואר לפני אכילה ושתייה
בדיקות סביבתיות – ביצוע בדיקות אלו מאפשר בקרה על רמת חשיפת העובדים במטווח.
בדיקות רפואיות –מעקב אחר רמת העופרת בדם מאפשר התראה על חשיפות לפני שנוצר נזק בלתי הפיך.




2. סקר ארצי לעופרת במטווחים

2.1 פעילות אגף הפיקוח במטווחים בשנים 2004-2005
הוכנה רשימת מטווחים על פי רשימות שהתקבלו ממשרד הפנים ומן המשטרה, לכל המטווחים, שאותרו נשלחו בתחילת שנת 2004 שאלונים הכוללים מגוון רב של שאלות כגון: מספר מדריכי ירי, מספר שעות פעילות, סוג המטווח, נתונים על האוורור, גיהות ובריאות העובדים (בדיקות סביבתיות ורפואיות),כביסת בגדים ועוד.
השאלון לווה במכתב מטעם מ''מ מפע''ר גב' ורדה אדוארדס שנגע לחשיפת העובדים לעופרת והפנה לדרישת סעיף 3 (א) של התקנות הרלוונטיות לפיו במקום עבודה שבו עובדים בעופרת, על המעביד לערוך בדיקות סביבתיות תעסוקתיות.
במקביל ערכה המעבדה הארצית לגיהות תעסוקתית של אגף הפיקוח בדיקות סביבתיות תעסוקתיות במטווחים. בחלק מהמטווחים נערכו בעקבות דרישת אגף הפיקוח הבדיקות על ידי מעבדות מוסמכות פרטיות.
מכיוון, שתכנון המדידות היה לפי גישת ''המקרה הגרוע ביותר'', השתדלנו לערוך את המדידות בימי פעילות (לקראת סוף החודש). עם זאת יש לציין כי כמעט ולא נערכו בדיקות בימי שישי ובשעות אחר הצהרים המאוחרות.
ברוב המטווחים לא מבצעים ירי במשך יום שלם. לכן שוקללו ריכוזי העופרת ל-8 שעות חשיפה.
הסקר אינו כולל תוצאות של בדיקות הנערכות במטווחים בצה''ל בגלל שוני בסוג התחמושת, כלי נשק וסוג המטווחים (שטחי אימון).

2.2 מידע שהתקבל משאלוני הסקר

אחרי עיבוד ראשוני של רשימת המטווחים התברר שמתוך 109 מטווחים נסגרו 7 מטווחים, ו- 9 נמצאים מעבר לקו הירוק. 38 מטווחים שייכים לעיריות ומועצות מקומיות, ורובם נפתחים רק פעם פעמיים בשבוע לכמה שעות ואינם מעסיקים מדריכים קבועים.
להלן ריכוז תשובות לשאלות שבשאלונים :
א. 58 מטווחים ענו לשאלון שהופץ בתחילת הסקר. מתוכם – 43 מטווחים ''סגורים'' ו-21 '' פתוחים '', וביניהם – 6 מטווחים משולבים (פתוחים וסגורים).
ב. במטווחים אלו מועסקים 140 מדריכי ירי (מהם 3 מדריכות). ב-45 מטווחים מדריכים קבועים עובדים מעל חודשיים בשנה (מדובר ב-123 מדריכים) . יש לזכור כי על פי התקנות זהו פרק זמן שאדם החשוף לריכוז של עופרת באוויר העולה על מחצית החשיפה המשוקללת המרבית המותרת יחשב ''עובד בעופרת ''
ג. ב-38 מטווחים בוצעו בדיקות סביבתיות לפחות פעם בשנה, החל משנת 2000. באף מטווח לא בוצעו בדיקות סביבתיות בהתאם לתדירות הנדרשת בחוק (פעמיים בשנה), אבל ב-11 בוצע ניטור כמעט כל שנה. לפי התשובות שהתקבלו, ב-18 מטווחים נמצאו חריגות של ריכוז העופרת באוויר.
ד. במרבית המטווחים מבצעים ניקיון במטאטא ולא בשיטה רטובה או שאיבה, וכביסת בגדי עבודה נעשית בבית.
ה. ב-22 מטווחים נערכו בדיקות רפואיות של עובדים לעופרת לפחות פעם אחת.
ו. ב-27 מטווחים עברו המדריכים בדיקות שמיעה.
ז. בבדיקות רפואיות נמצאו 20 מקרים של פגיעה בשמיעה ו-5 מקרים של רמות עופרת חריגות בדם.
ח. ב-17 מטווחים משתמשים בתחמושת עם ציפוי, ב-16 מטווחים – עם ציפוי וגם בלי ציפוי, וב- 6 מטווחים – ללא ציפוי.
ט. בכל המטווחים ה'' סגורים '' קיימת מערכת אוורור. במרבית המטווחים לא קיימת מערכת יניקה מקומית מעל עמדת ירי.
י. בכל המטווחים משתמשים באוזניות. במרבית המטווחים לא משתמשים בכפפות.
יא. בחלק מהמטווחים לא מכירים את סיכוני העופרת.

2.3 תוצאות ניטור סביבתי תעסוקתי

החל משנת 2000 נערכו בדיקות סביבתיות תעסוקתיות לעופרת ב-40 מטווחים מסוגים שונים, מהם 24 נבדקו בשנים 2004-2005.
ב- 29 מהמטווחים נמצאו רמות עופרת באוויר גבוהות מרמת הפעולה.
יש לציין שכל המטווחים שנבדקו הם הפעילים ביותר (מעל 200 שעות עבודה בירי בשנה) .
רוב הבדיקות נערכו ביוזמת אגף הפיקוח ועל ידי אנשיו, ולא על ידי מעבדות פרטיות.


טבלה 1: התפלגות הבדיקות הסביבתיות בין סוגי מטווחים שונים.

סוג מטווח
מספר מטווחים
נבדקו
סך מטווחים בהם חשיפה גבוהה מרמת הפעולה סך מטווחים בהם חשיפה גבוהה מרמת הפעולה בבדיקות אישיות
מעבדות בליסטיות 10 5 5
מטווחים "סגורים" 21 17 15
מטווחים "פתוחים" 9 1 1

טבלה 2: התפלגות בדיקות סביבתיות ורמות חשיפה לפי סוג המטווח ואופן הדגימה.
סוג מטווח אופן דגימה מס' דגימות מס' דגימות שתוצאותיהן גבוהות מרמת הפעולה* רמה משוקללת מקסימלית מחושבת ל- 8 שעות חשיפה (מ"ג/מ"ק)
מעבדות בליסטיות דגימות אישיות 31 6
(19.4%) 0.24
דגימות שטח 42 6
(14.3%) 0.18
מטווחים "סגורים" דגימות אישיות 87 39
(44.8%) 0.72
דגימות שטח 81 42
(51.8%) 1.99
מטווחים "פתוחים" דגימות אישיות 28 1
(0.03%) 0.08
דגימות שטח 9 0
(0%) 0.03

• ערכה של רמת הפעולה הוא 0.05 מ"ג / מ"ק לגברים ונשים שאינן בגיל הפוריות, ו- 0.025
מ"ג / מ"ק לנשים בגיל הפוריות.



ברוב המטווחים נערכו בדיקות פעם או פעמיים בעשור האחרון. ברובם נמצאו רמות מעל רמת הפעולה.
נמצא כי מדריכי ירי עוברים בדיקות רפואיות באופן תדיר. במקצת המטווחים בוצעו שינוים במערכת האוורור, אבל לא בכולם הושגו שיפורים משמעותיים. ב-3 מטווחים, בהם בוצעו בדיקות עד שנת 2000 ונמצאו חריגות, לא בוצעו בדיקות חוזרות, וכנראה, גם המדריכים אינם עוברים בדיקות רפואיות.
ישנו מספר מטווחים, שמבצעים ירי גם באוויר פתוח וגם באולמות ירי סגורים.

2.3.1 מעבדות בליסטיות
נערכו בדיקות במעבדות בליסטיות המשתייכות ל-10 מקומות עבודה. ישנם מקומות, בהם קיימות מספר מעבדות בליסטיות, אך בסיכום התוצאות התייחסנו אליהם כמקום אחד. במעבדות בליסטיות לא מדובר בחשיפה של מדריכי ירי אלא של קבוצה אחרת של עובדים. ב-5 מעבדות מתוך 10 נמצאו ריכוזי עופרת באוויר בזמן ירי מעל רמת הפעולה בדגימות אישיות ובדגימות שטח. גם אחרי שקלול ל-8 שעות נמצאו ריכוזי עופרת בדגימות אישיות ושטח מעל רמת הפעולה באותן מעבדות. רמות העופרת ברוב מבצעי ירי במעבדות בליסטיות הגיעו עד 2.5 מ''ג/מ''ק בדגימות אישיות, ועד פי-שתיים בדגימות שטח בעמדות הירי.

2.3.2 מטווחים סגורים
החל משנת 2000 נבדקו 21 מטווחים ''סגורים''. ב – 17 מהם, נמצאו ריכוזי עופרת באוויר בזמן ירי הגבוהים מרמת הפעולה.
בתוצאות משוקללות ל-8 שעות חשיפה נרשמו תוצאות עופרת באוויר בדגימות אישיות עד פי -7 , ובדגימות שטח עד פי -20 מהרמה המרבית המותרת, בהתאמה.

2.3.3 מטווחים אחרים
נערכו בדיקות במטווחים פתוחים, במטווחים בהם יורים מרובה אוויר או מבצעים ירי אלקטרוני, סה''כ 9 מטווחים. רק בדגימה אישית אחת התקבלה תוצאה חריגה ,מעל רמת הפעולה. ביתר דגימות האוויר במטווח מסוג זה ריכוז עופרת לא הגיע לעשירית הרמה המרבית המותרות (0.1 מ''ג/מ''ק).

2.3.4 חשיפה של נשים
בשני מטווחים נערך ניטור אישי למדריכות ירי. לא נמצא ריכוז עופרת גבוה מעשירית הרמה המרבית, המותרת לנשים.


3. מסקנות

• כתוצאה מהמצב הביטחוני עלה כמעט בשליש מספר המטווחים ובהתאם מספר מדריכי הירי, וזאת בהשוואה לשנת 1993 – השנה בה התחיל האגף לטפל הנושא.
• רוב המטווחים שנבדקו ע''י מעבדת האגף במסגרת הניטור– מטווחים פעילים ביותר.
• תוצאות הניטור סביבתי תעסוקתי מצביעות על קיום חשיפה לעופרת כמעט בכל המטווחים הסגורים ובחצי מהמעבדות הבליסטיות . רק במטווח פתוח אחד (אזרחי) מתוך 9, נמצאה חשיפה מעל רמת הפעולה.
• במטווחים שנבדקו על ידנו, בהם נמצאו חריגות לעופרת באוויר, עוברים מדריכי הירי בדיקות רפואיות בהתאם לנדרש בתקנות. מספר בודד של מדריכים מורחקים מהעבודה מדי פעם, כאשר רמת העופרת בדם חורגת מהרמה המותרת בחוק. לצערנו, לא קיימים מספרים מדויקים של הרחקות בשנים אחרונות, כי באגף הפיקוח לא מונה שנתיים רופא תעסוקתי ראשי, שאמור לרכז את נושא הבדיקות הרפואיות.
• מספר מטווחים נדרש במהלך השנים האחרונות לבצע שינוים במערכת האוורור. אולם השינויים לא הועילו בהקטנת ריכוזי העופרת באוויר, מכוון, שלדעתנו, למבצעי העבודות לא הייתה מומחיות וניסיון בנושא אוורור במטווחים ועקב כך, במטווחים מסוימים הוחמרו החשיפות למרות שינוי מערכת האוורור.
• גדל מספר מדריכי הירי. חוץ מהמדריכים הקבועים קיים היום מספר גדול של מדריכי ירי המועסקים על ידי חברות שמירה, חברות לכוח אדם, קבלנים, וכד', אשר אינם קשורים למטווח אחד מסוים. אי לכך, קשה לקיים פיקוח סביבתי ורפואי עליהם במסגרת התקנות הקיימות.
בנוסף למדריכי ירי, קיימות לפחות 3 קבוצות נוספות של חשופים לעופרת במטווחים:
מבצעי ירי במעבדות בליסטיות, ספורטאים מקצועיים ואנשי ניקיון ותחזוקה.
• לחלק מהעובדים והאוכלוסייה המתאמנת אין מודעות לתקנות עופרת החלות עליהם.
• תוצאות הסקר הנוכחי מצביעות על ירידה מסוימת בריכוזי החשיפה לעופרת לעומת הערכים שנמדדו בסקר שנערך בשנת 1994.
• תוך כדי קבלת השאלונים וביקורים במטווחים של אנשי המעבדה ומפקחי עבודה של אגף הפיקוח במהלך ביצוע הסקר חל שינוי לטובה בהבנת הבעיה , הרצון והמאמצים לשיפור המצב .

4. המלצות

א) רישיון עסק למטווח ניתן על ידי הרשויות המקומיות, באישור המשטרה והמשרד לאיכות הסביבה. אף אחד מהם אינו מתייחס ליעילות מערכת האוורור, סוג רצפה וקירות, ביצוע ותוצאות של בדיקות סביבתיות וסביבתיות תעסוקתיות. אנו ממליצים כי משרד התמ"ת יהיה אף הוא נותן אישור בתהליך רישוי עסקים למטווחים, וכך מתן וחידוש רישיון עסק יהיה כפוף לדרישות התקנות לרבות פיקוח רפואי וסביבתי תעסוקתי .
כרגע, אין מקרים של פסילת רישיון עקב תנאים גיהותיים גרועים.

ב) אין כיום בארץ תקן ישראלי שמתייחס להקמת מטווחים ואשר כולל דרישות ברורות לבטיחות וגיהות.
אגף הפיקוח על העבודה יוזם הכנת מסמך תפעול והתנהגות (code of practice) אשר בו ייקבעו הדרישות הבטיחותיות והבריאותיות במטווחי ירי.

ג) להעביר את תוצאות הסקר למשרד הפנים ולמשטרה ולהביא לידיעת המשרד לאיכות הסביבה את עניין החשיבות במיקום המטווחים (קניונים) ופליטת מזהמים לסביבה, לקרקע ולמים.

ד) למרות, שברוב המטווחים שבדקנו ובהם נמצאו חריגות, משתמשים בכדורים בעלי ציפוי נחושת, יש מקרים רבים, שטווחים מביאים למטווח תחמושת ללא ציפוי, המשפיעה לרעה על רמת עופרת. שתאסור שימוש בכדורים שאינם מצופים בקליע ובפיקה.

ה) יש לבצע מעקב אחרי אוכלוסיה של מדריכי ירי (מעל 1000) המועסקים באמצעות חברות כוח אדם, במערכת הביטחון והמשטרה , כך שגם הם יהיו תחת פיקוח כנדרש בתקנות הבטיחות בעבודה.

ו) מומלץ להפיץ דף מידע, שהוכן על ידי מוסד לבטיחות ומצורף למסמך זה, לעובדים, מנהלי מטווחים, עיריות, משטרה, המשרד לאיכות הסביבה.

ז) במטווחים בהן מועסקות מדריכות ירי יש להקפיד גם על הוראות "תקנות עבודת נשים (עבודות אסורות, עבודות מוגבלות ועבודות מסוכנות) התשס"א-2000".

ח) לפרסם את מסקנות אלה לידיעת ציבור הרחב.





רימה כהן, זויה ספיטקובסקי, מרסל לייזר, ורדה אדוארדס
אגף הפיקוח על העבודה