אל"מ (בדימוס) י.נ, אני מצדיע לך

[שרקן]

את י' אני מכיר כבר כמעט 3 עשורים. אנחנו מתגוררים באותו ישוב ובהיותי חייל סדיר, היה מסיע אותי כטרמפיסט לבסיס (עליו הוא פיקד).

י' מתקרב לגיל 70 אך מצבו הבריאותי כשל בחור צעיר בהרבה (חזר עכשיו מטיול של מס' חודשים בדרום אמריקה)

היום הגיע י' כמדי 3 שנים לחדש את רשיון הנשק שלו. ביקשתי מרומן (הגדול, להבדיל מרומן הקטן), לטפל בו במסירות.

אחרי מס' דקות של מילוי טפסים ובדיקת הניירת הרפואית, פנה אלי י' ואמר: אתה יודע מה? די! הגיע הזמן להעביר את השרביט לדור הצעיר.

"אני כבר לא בכיתת הכוננות, יש בישוב חברה' צעירים שעושים את המלאכה בצורה נפלאה, לי יש המון עיסוקים, הנכדים ממלאים את רוב זמני ואני מתמסר לתחביבים שאף פעם לא היה לי זמן אליהם. הגיע זמני להניח את הנשק".

סוכם עם י' שאת הנשק יפקיד בתחנת משטרה (מדובר בכלי חסר ערך כספי) על מנת לחסוך בהוצאות.

האמת? התרגשתי!
כמי שנאלץ לא אחת לרמוז (ולעיתים לעמוד על כך בתוקף) לדור של הוריי שהראייה כבר לא כשהייתה, התגובות כבר לא מהירות מספיק, היד קצת רועדת וכו', אני תמיד נדהם ונפעם מהאומץ של אדם להביט אחורה בסיפוק, להגיד לעצמו "את שלי - עשיתי" וללכת הלאה.

אז בהצדעה לך י'
ממני
אמיר

[אילן ב]

הצדעה לדור !!!
דודיק גולדשמיט מ"מ בפלמ"ח - לחם בנבי יושע.
החזיק ברישיון בפרבלום עם קת שמור במצב מעולה.
הפליא לקבוץאיתו מקבצים.
בהגיעו לגבורות לפני מס' שנים החליט לוותר.
הציע את הנשק למכירה.
לאחר שנה חזר בנו למשק, והנשק עבר אליו.
הנשק עד היום מקבץ לתפארת. ואמין.

ומי שלא ראה את דודיק בן ה80 מקבץ את כדוריו למרכז המטרה
לא יודע קליעה מהי.

וכשכל הצעירים שטוחנים מחסניות והמקבצים שלהם כמו הקרן הקיימת (דונם פה ודונם שם),
שאלו אותו דודיק איך אתה עושה את זה?

השיב בחיוך...................
כשאין לך תחמושת אתה עושה יבשים ומטפח את נשק המגן שלך כי בו תלויים חייך וזו התוצאה.

דודיק אמר לי פעם זו תסמונת החתול הרעב מול החתול השבע....
והוסיף לא היה מזיק לנו לחזור להיות קצת רעבים.