כבו את האורות כבר...

[baraks78]

הערפל כבר נגמר מזמן, הכביש מואר באור הירח ואפילו צדי הדרכים כבר יבשו. אבל אתה עדיין נתקע קבוע מאחורי מכונית עם אורות ערפל מסנוורים

כתב: אסף בר-שי






ירח סתווי מרצד מעל, הכביש יבש כמו סרט של אינגמר ברגמן והראות לא יכלה להיות טובה יותר. אבל נהג הלנטיס שלפני שרוי בערפל כבד. איך זה יכול להיות? עובדה – האורות האחוריים שלו מוגדשים באלומת אור חודרנית. שמה הרשמי של האלומה: `אורות ערפל`.
אבל אין ערפל!
אולי זה לא כמו לקבל סכין בצלעות בגלל "ויכוח על מקום חניה"; אולי זה גם לא כמו להיעקף על ידי איזה `דה-שבו` נהוגה בידי נשיא השכבה הצעירה בעמותת בית גיל הזהב. אבל אותי זה משגע, כי אני יכול לנסוע שעות אחרי צמד אורות כאלה בלי יכולת לעשות שום דבר (לעצור בצד ולחכות? למה מה קרה!).

בדרך כלל מתחלקים הנהגים שנוסעים עם אורות הערפל לשני גזעים (ולא, אני לא גזען). האחד – נהגי RSi/XSi/GTI מונמכת, שחורה, עם הרבה `אונצה-אונצה` בוקע מתשעת הרמקולים. הנהג הזה, בדאגה שמא מישהו בקהל לא הבחין בו כראוי – דואג להדליק את כל האורות האפשריים של המכונית: הניאון הכחול מאיר את הכביש מלמטה (שעובדי הביוב לא יפספסו), אורות ה`שפריצרים` במגבים דולקים במלוא עוזם (שהחרקים לא יפספסו) וכמובן – אורות הערפל, הקדמיים והאחוריים, מסנוורים את הדרך אל התהילה (שאני, מאחורה, לא אפספס).
הבעיה עם הסוג הראשון היא שאי אפשר להתמודד איתו. קודם כל, כשאתה נוסע מאחוריו ומקשיב לסימפוניה החמישית של מאהלר, אתה לא מסוגל להבחין בדקויות. בעצם, אתה לא שומע כלום חוץ מה`אונצה-אונצה`. אבל את זה תעזבו. אורות הערפל בוהקים ומסנוורים את הלילה - ואתה, מהופנט מהזרקור האדום, מפסיק להבחין בשום דבר שאיננו אורות הערפל הרועשים ומתחיל למלמל `אונצה-אונ...`. ונראה אותך משכנע אותו לכבות אותם כדי להתחשב בך, הזולת.
אם תחכה בשילוב ידיים (על ההגה) שנהג הסוג הראשון יכבה את אור הערפל, לא יקרה כלום. אז אתה שולח שתי אלומות קצרצרות של האורות הגבוהים. לך תסנוור את הקיר... אתה מנסה לשלוח אלומה קצת יותר ארוכה, והפעם גם מפעיל בקצות האצבעות, למשך שש מאיות השניה, את הצופר. אופס, כנראה שהסוג הראשון קלט אותך. ובנקודה הזאת אתה כבר איבדת שליטה על ההתרחשויות. זה מתחיל בהפעלה של ארבעת האורות המהבהבים שלו (אה, נכון, אלה לא פעלו קודם), ממשיך בהאטה של המכונית הנמוכה ובמקרה הטוב נגמר בהוצאת הראש שלו מבעד לווילון המכונית תוך כדי שימוש בידיים ובמיתרי הקול כדי להסביר לך פרק או שניים בענייני הבאת ילדים לעולם.
במקרה הרע, אגב, אתה תוכל להזדהות עם הבחור הנמוך מהסדרה `היה היה` (זה שתמיד סיים עם נבוט בראש, פנסים בעיניים ושלוש ציפורים שחגות בנחת מעל לראש).

הסוג השני בדרך כלל מגיע ממחוזות המין היפה, או מקבוצת הנהגים הותיקים (מאוד) משני המינים. נהגי הסוג השני שמחים מאוד שהם מצליחים להסתדר (בקושי) עם ההגה ושתי הדוושות, הם מזהים איפה החלק הקדמי של המכונית ואיפה הידית שצריכה להיות במצב `D`. המחוננים גם מזהים שיש חלון צד במכונית ואיך פותחים אותו. אורות ערפל? מה זה? הוא בסך הכל ניסה להדליק את האור הרגיל או לאותת או משהו. אבל אורות הערפל נדלקו. אז מה, אתה מצפה ממנו ב-א-מ-צ-ע נ-ס-י-ע-ה לחפש איך מכבים אותם? הבעיה היא שגם כשהוא יסיים את הנסיעה למטולה, אין סיכוי שהוא יעצור בצד כדי לאתר אותם. למעשה, בעוד שהסוג הראשון מדליק את אורות הערפל כשמתחשק לו, ברגע שנהג הסוג השני הדליק את האורות פעם אחת – הוא נוסע אתם דלוקים עד שהמכונית מגיעה לבית הקברות למכוניות.
ונחזור אליך. נמאס לך לנסוע מאחוריהם. אתה מסמן להם מאחורה עם האורות הגבוהים (כאן אתה מרשה לעצמך להיות יותר אגרסיבי) ואתה מקווה שהם ירדו לשוליים ויתנו לך לעקוף. אבל עכשיו, כשהם כבר איתרו (פחות או יותר) את הנתיב שהם אמורים לנסוע בו - מה אתה רוצה, שהם יעזבו אותו מרצונם, ירדו לשוליים ויתנו לך לעבור? תעשה להם טובה. תן להם להמשיך להחזיק בפיסת השליטה שהם כבר השיגו.
אתה מתחיל להיצמד אליהם, לנסות לעקוף בצורה מסוכנת ולצרוח כל מיני ביטויים שעיקרם טיבו של האדם שהעניק להם רשיון. היית מתחיל לצרוח עליהם מה בדיוק הם שווים, אבל הסוג הזה של האנשים חושף אותך למצב אנתרופולוגי בלתי אפשרי - הם עלולים להיעלב. אז אתה נתקע לך מאחורה ומחכה ב(חוסר)סבלנות שדרכיכם ייפרדו.

אני חושב שאני נאלץ להודות: את שני הסוגים האלה בלתי אפשרי לשנות. הרשו לי לפנות בקריאה (כתיבה) נרגשת: כל נהגי העולם: כבו כבר את אורות הערפל! אני מצדי מבטיח לבדוק מיד כשאגיע למכונית שלי, אם אורות הערפל אצלי דולקים. אם אמצא את הכפתור. בשאיפה.

לקוח מתוך אתר MOTOCAR

[הכנרתי]

חזק, חזק מאוד