כרטיס אדי

shnuna24 · על ידי **shnuna24** » 20 ספטמבר 2007, 22:03

ליאור45 כתב:הבקשה היחידה שיש לי מאדי היא לא לממש את כרטיס התורם שלי לפני שאני נפטר. אם אחרי מותי ישתילו את הכבד שלי בבן של הנין של בן לאדן, לא תהיה לרוח הרפאים שלי בעיה מיוחדת עם זה. לא הייתי רוצה שישחקו עם אבריי משחק lose/lose.

כמו כן, בכתבה שציטט יונה לא כתוב לאן הלכו שאר רמ"ו אבריו של התורם ז"ל.

נראה לי שלא כ"כ הבנתי את דבריך....
אתה באמת מאמין שבמדינת ישראל יקום רופא ויחליט שהוא מוציא לך איברים כאלה או אחרים בעודך בחיים ע"מ להציל חיים של מישהו אחר?
למיטב הבנתי יש חוקים מאוד ברורים הקובעים מתי אדם מוגדר כמת ומתי ניתן ליטול ממנו את איבריו.
אם אני לא טועה במידה וגזע המח לא מתפקד האדם מוגדר כמת מוות קליני ואז יש אפשרות ליטול את איבריו כאשר עודם פעילים (למשל לב, כבד...).
בכל מצב אחר, גם אם אדם שוכב על ערש דווי אולם לא מוגדר כמת ויכול להאריך את חייו של אדם אחר - חל איסור מוחלט ליטול את איבריו.

החוקים מאוד ברורים בנושא....לפחות ברמה הרפואית.
מבחינה הלכתית זה כבר נושא אחר.......

ליאור45 · על ידי **ליאור45** » 20 ספטמבר 2007, 22:09

shnuna,
דבריי נאמרו כפרודיה לכבוד הסרט "משמעות החיים" של מונטי פייתון:

http://www.youtube.com/watch?v=8tmLvzubP3I

shnuna24 · על ידי **shnuna24** » 20 ספטמבר 2007, 22:18

וואו...

הולכים להיות לי סיוטים בלילה. :shock:

הצעדן · על ידי **הצעדן** » 23 ספטמבר 2007, 14:26

דעתי האישית היא שחידוש חברותי ב"אדי" יתבצע אך ורק לאחר שיוגדר שרירותית שיש עדיפות מוחלטת ומיושמת what so ever לשימוש באיברים שייקצרו ממני לבעלי תעודת תורם אחרת וכנגדה. ללא חברות בארגון כזה התורם ידחה לטובת מי שמחזיק בה.

מבחינתי מדובר בפתרון קביל ובתחום האתי, מה גם שעשוי לאורך ציר הזמן לייצר מוטיבציה לאנשים להשתתף בבנק האיברים כתורמים (לא כולל עגלות מסוג bring out your deads).

עד שזה לא יקרה אינני מחדש את כרטיס האדי שלי, כהחלטה עקרונית ומוסרית שלי.

shnuna24 · על ידי **shnuna24** » 23 ספטמבר 2007, 16:10

פנית אליהם בנושא?

שרקן · על ידי **שרקן** » 23 ספטמבר 2007, 18:15

אני בדעה שאסור לתורם להתערב ולדעת את זהותו של הנתרם.

יש לי כמובן תעודה של אדי כבר יותר משני עשורים וברור לי שאם אתפגר טרם זמני, ישמשו אברי (באם יתאימו) להשתלה.

ההתעסקות של משפחת התורם בזהות הנתרם מסרבלת את המערכת (צריך לזכור שהאיברים הללו חייבים להיות מושתלים בזמן קצר ויש בדיקות רבות שצריך לעשות על מנת לוודא התאמה לנתרם הפוטנציאלי.

הצורך להתעסק בזהותו או השתייכותו הדתית / עדתית / לאומית של הנתרם בנוסף לצורך לבדוק התאמה גנטית ורפואית של האיברים עלולה להעמיס על המערכת ולפגום ביכולתה לסייע לחולים.

גם השלכות אחרות (כגון העברת חולים לחו"ל למטרות השתלה) יכולות להיפגע אם נתחיל בהתחשבנויות כאלו.

בפורום חרדי שבו אני (חילוני מוצהר) מתווכח מדי פעם עם גולשים עלה נושא תרומת האיברים עם ההשלכות הדתיות ושם הצעתי לקוראים לערוך את "מבחן היקיר הגוסס"

להלן העתק דבריי שם (יש לזכור כי הם מכוונים כאמור לקהל חרדי):

מבחן היקיר הגוסס

אני מציע שכל אחד ממתנגדי ההשתלות יערוך לעצמו מבחן קטן (שאפשר לקרוא לו "מבחן היקיר הגוסס")

יואיל הנבחן לבחור לעצמו את האדם האהוב עליו ביותר (אב/ אם/ אח/ ילד בן/בת זוג) וינסה לדמיין את הסיטואציה הבאה:

דפיקה בדלת.

לביתך נכנס שוטר ובפנים חמורות סבר מודיע לך שהאיש הכי יקר לך בעולם נפגע לפני שעה בתאונת דרכים והוא מפרפר בין חיים למוות.

בהגיעך חסר נשימה לבית החולים, מודיעים לך שהלב של יקירך נפגע ואיננו מתפקד ואהובך/תך מחובר/ת למכונה שתוכל להחזיקו/ה בחיים במשך מס' שעות ורק השתלה תציל את חייו/ה.

מס' דקות אח"כ, עוד בטרם עיכלת את הבשורה המרה, מודיעים לך שבבית חולים סמוך נקבע כרגע מוות מוחי לנער צעיר וניתן להציל את חיי האדם היקר לך בעולם באמצעות השתלת ליבו של אותו מסכן מבית החולים הסמוך.

האם תסרב (ובכך תחרוץ בעצם את גורל יקירך)?

-------------------------------------------------------------------

אם ערכת את המבחן בלב שלם והתשובה שנתת חיובית (כלומר תסרב להשתלה ותתחיל להתכונן ל"שבעה" על האהוב עליך מכל ולמפגש עם בני המשפחה שחרב עליהם עולמם בדיוק כמוך), יש לך צידוק מלא לסרב לחתימה על כרטיס "אדי".

אם היססת לרגע, לך מהר לחתום כי אחרת, מצפונך ייסרך לעד!

הצעדן · על ידי **הצעדן** » 23 ספטמבר 2007, 21:21

שרקן, אנחנו חיים בעולם ציני. מה לעשות?! ואני עוד נמנה על המתפכחים המאוחרים.
שאלות מתודולוגיות, מוסריות ושאלות אמונה הן דבר יפה וכבודן במקומן מונח.
בשורה התחתונה נספרים המעשים, וברגע שתהיה עדיפות תרומה לתורם על מי שאינו מוגדר כזה יתכן שישתנה משהו במאזן התורמים ובתוך מספר שנם -ראה זה פלא- יהיה בסיס תורמים רחב ומציל חיים.

לגבי כתובת ספציפית לתרומה.. מעבר לשאלות מוסר, בואו נהיה מעשיים.
לגבי עדיפות לתורמים בקבלת תרומת איברים -וזו תשובה לשנונת הסליק- יש כבר נסיונות לשלב עדיפות זו בחוק \ נוהל שנמצאים בדיון (כך נאמר לי).

אילן ב · על ידי **אילן ב** » 24 ספטמבר 2007, 05:11

הצעדן כתב:דעתי האישית היא שחידוש חברותי ב"אדי" יתבצע אך ורק לאחר שיוגדר שרירותית שיש עדיפות מוחלטת ומיושמת what so ever לשימוש באיברים שייקצרו ממני לבעלי תעודת תורם אחרת וכנגדה. ללא חברות בארגון כזה התורם ידחה לטובת מי שמחזיק בה.

מבחינתי מדובר בפתרון קביל ובתחום האתי, מה גם שעשוי לאורך ציר הזמן לייצר מוטיבציה לאנשים להשתתף בבנק האיברים כתורמים (לא כולל עגלות מסוג bring out your deads).

עד שזה לא יקרה אינני מחדש את כרטיס האדי שלי, כהחלטה עקרונית ומוסרית שלי.

צעדן למרות הלוגיקה בדבריך
זה לא ניתן.
אני עם הדון והחתול ההונגרי.

בוא ניקח דוגמא ממקום אחר .........

" אין לך אדם הזקוק לחיוך שלך יותר מזה שאינו מסוגל כרגע לחייך אליך "

לאחר מותי כל איבר מגופי שיכול לעזור לכל אחד אחר ילך לשם על פי שיקול רפואי נטו !!!
גם אם הוא חרדי המסרב לתרום או אויב בעיין שבעת חיי לא הססתי לשים על הכוונת.

כי מרגע שעוברים מנושא נשק להיות איש המערך הרפואי - אז אדם בצלם נברא ויש לעשות הכל ע"מ להצילו - אפילו אם הוא מחבל שלפני רגע ירה לעברך וכעת מוטל לפניך פצוע.

ממליץ להתנדב לארגון תורמי דם. (אחת ל 3 חודשים תרומה) ולמי שגר במרכז לבדוק תרומות נוספות כמו טסיות (כפוף למשאב הזמן והדלק)

כמו כן ממליץ לכם לשקול תרומת הגופה למדע.
אחריהכל אם בלכתנו נוכל לעשות משהו למען הבאים אחרינו - מדוע לא ?

itamar · על ידי **itamar** » 24 ספטמבר 2007, 07:52

אילן ב כתב:
.... או אויב בעיין שבעת חיי לא הססתי לשים על הכוונת.

כי מרגע שעוברים מנושא נשק להיות איש המערך הרפואי - אז אדם בצלם נברא ויש לעשות הכל ע"מ להצילו - אפילו אם הוא מחבל שלפני רגע ירה לעברך וכעת מוטל לפניך פצוע....

עד כאן אילן. :evil:

עם שחפץ בחייו ובקיומו לא מפנה לאוייבים שלו את הלחי השניה.
עד כמה שזה תלוי בי, אני אעשה הכל שלא להאריך חייו של אויב שקם להרוג אותי ובטח שלא על חשבון האיברים מהגוף שלי!!

ובכל מקרה, כמו ברי אני תומך חזק בעקרון ההדדיות.
אם המערכת מעוניינת בתרומות האיברים שלנו, אז שתקים מערך מיחשוב יעיל שמקשר את כל בתי החולים וממפה את כל הפרמטרים הנדרשים (גנטיים, פיזיים וכו) כדי לתת עדיפות עליונה בהשתלות "לחברי המועדון".

א.

הצעדן · על ידי **הצעדן** » 24 ספטמבר 2007, 11:18

אילן, צר לי. אני חולק עליך נחרצות.
לגבי מי שאינו נמנה על ציבור התורמים, זו דוגמא מצויינת לתת תרבות ה"יהיה בסדר", "לי זה לא יקרה" והמשך ישיר ל"יש מספיק תורמים" ו"למה אני?" או סתם עצלנות גרידא להרשם למערכת.
אם הציבור הנתרם ילמד לאורך הזמן ובכיסוי ציבורי פומבי הולם שמי שתורם מקבל עדיפות ומי שלא שיחכה בתור למטה, אולי נגלה שאנשים פתאום כן מוכנים לתרום - בגלל הבונוס או הקונוס, בהתאם למקרה. הדבר שהכי מפריע לי זו צביעותם של חלק מהאוכלוסיות הנתרמות. עד כאן.

לגבי אויבנו, צרינו ומבקשי רעתנו.. זה כבר מורכב יותר, אבל בכל מקרה בעיני הם אחרונים שבאחרונים והראשונים לזכות הם עניי עירנו ולא מטווחי בתינו, מה שנשאר אח"כ.. אללא גדול.

מבחינת עלויות מערכת שתספק את המידע, נו ברור שמערכת כזו לא תהיה זולה ושפריסה שלה תעלה ממון רב וזמן. יחד עם זאת יש לזכור ש"תעשיית" ההשתלות והאיברים הנה תעשיה שמגלגלת כסף לא קטן והמדינה צריכה לקחת אחריות ולהביא את תהליכי התרומה למיצוי ולפי קריטריונים סבירים והגיוניים (מה שמוריד את הסיכוי שזה יקרה :-(

), אך ללא ספק אם ירצו למצוא את המימון, ימצאו.

בכל מקרה, עקרון ההדדיות הוא עקרון מנחה בעיני, אפילו מחייב. עד שזה לא יקרה אני מחוץ למשחק. ותרשה לי לרגע אחד קטן לקחת את התפקיד ההפוך ולשאול שאלת פרובוקציה (אין צורך לענות, אני יודע את התשובה אך רבים אחרים לא): למה לי?

אילן ב · על ידי **אילן ב** » 24 ספטמבר 2007, 11:30

ועל זה נאמר (איתמר וצעדני)

צדיק באמונתו יחיה.

לגבי האויב בעין - נדמה לי איתמר שכבר חזרתי על המנטרה מאות פעמים - בעת ארוע ירי חתירה למגע - מגע מסתיים כשאויב מנוטרל - מבחינתי מנוטרל זה חסר יכולת תגובה מכל סוג שהוא.(בלי פרושים ובלי חוכמולוגיה)

אבל אבל אבל.
הוראות פתיחה באש משונות וכסת"ח מביאים אותנו לא פעם ולא פעמיים למצב שהאש הופסקה בטרם הכרעה. ואו אז כשהאש הופסקה אין לחדשה ללא סכנה מוחשית. ואם מוטל לפנינו אוייב מדמם שומה עלינו לנשוך שפתינו ולהגיש את הטיפול הכי טוב שניתן. אני סבור שביום שננהג כמו אויבנו - הפסדנו . הם רבים מאתנו ואם נהיה כמותם בודאי נפסיד. עיקר כוחנו באיכותנו.

חג שמייח

הצעדן · על ידי **הצעדן** » 24 ספטמבר 2007, 11:36

אילן, זה גולש לסוגיה של טיפול שאתה יכול לתת ויכול שלא לתת.
גם אני הייתי מטפל במפגע פצוע (וגם טפלתי) ממניעים מוסריים וממניעים מעשיים של מודיעין גם כן. יחד עם אלה, במקרה הנ"ל הטיפול בו לא בא על חשבון החיילים שלי, המשפחה שלי או אלה הנמנים על המעגלים אליהם אני שייך. לאנשים הגונים יש זכויות גם, זה שהם יושבים בשקט ועושים את שלהם לא אומר שמנתם צריכה להיות קיפוח. המרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים.

שרקן · על ידי **שרקן** » 27 ספטמבר 2007, 18:42

בן 29 נהרג בטירה: אבריו הצילו שישה אנשים

משפחתו של תושב טירה בן 29 שנהרג בשוגג מכדור בראשו, הסכימה לתרום את אבריו. בזכותם קיבלו בחג הזה שישה חולים חיים חדשים. בין המושתלים: חולה הכבד דוד רצון ופעוט בן שנתיים. אחיו של הנפטר: "לא היססנו לרגע, אחי תמיד רצה רק לעזור"
ד"ר איתי גל

טרגדיה בחג הובילה למתן חיים חדשים לשישה אנשים: משפחתו של צעיר תושב טירה, שנהרג בשוגג הסכימה לתרום את אבריו. במרתון השתלות שנערך במהלך החג קיבלו את חייהם במתנה שישה אנשים. בין המושתלים צעירה חולת סיסטיק פיברוזיס, חולה הכבד דוד רצון, שסיפר על מצבו כאן ב-ynet ופעוט בן שנתיים.

לואיי חסן אבו-חיט, בן 29 תושב טירה, רק רצה להפריד בין חבורה של אנשים במהומה שהתרחשה מול בית אמו. רגע לפני שיצא עם משפחתו לארוחת ערב הטור האישי של דוד רצון

"כדי שאוכל להמשיך ולחיות, מישהו צריך למות" / דוד רצון

הוא נוטל 15 כדורים ביום, עובר בדיקות דם, אישפוזים חוזרים וסובל מ-30 תופעות לוואי של מחלת הכבד הקשה בה לקה. מצבו של דוד אנוש, והוא ממתין לתרומת כבד שתאפשר לו לחיות. במכתב אישי ומרגש לכל אחד מאיתנו קורא: תנו לי לחיות
לכתבה המלאה

חגיגית, ניגש אל קבוצת האנשים וניסה לסייע ולסיים את הריב, ואז נורה בראשו. הוא סבל מפציעת ראש קשה והובהל ליחידה לטיפול נמרץ בבית החולים בילינסון. לאחר שלושה ימים במהלכם נאבקו הרופאים על חייו, נקבע כי הוא מצוי במוות מוחי.

אלמנתו הטרייה, סטודנטית מצטיינת ממכללת בית ברל שנישאה לו רק לפני ארבעה חודשים, ואביו, ביקשו לתרום את אבריו ולתת חיים לאחרים. שישה אנשים קיבלו חיים חדשים בזכות ההשתלות שבוצעו מתרומה זו במהלך החג.

"הוא היה אדם טוב שתמיד עוזר לכולם", אומר ל-ynet אחיו, סאמר חסן אבו-חיט, "זה החינוך שקיבלנו במשפחה, לעזור, לתת, לאהוב. וזה הדבר שהוא היה רוצה, במותו לעזור לכמה שיותר אנשים. זכינו לטיפול מדהים מצוות הרופאים והאחיות בטיפול נמרץ שנלחמו על חייו, אבל לצערי זה כבר היה מאוחר מדי. כשפנו אלינו, לא היססנו לרגע ומיד נתנו את ההסכמה לתרום את אבריו. זו הרגשה נפלאה, שלמרות הצער והכאב הרב שאנחנו חווים, הצלחנו לתת חיים לכל כך הרבה אנשים".

לבו של לואיי הושתל בבית החולים בילינסון בגבר בן 36 שהיה מאושפז שבועות ארוכים ביחידה לטיפול נמרץ במצב קשה מאוד. הריאות גם הן הושתלו בבית החולים בילינסון בצעירה בת 25, חולת CF (סיסטיק פיברוזיס) שאושפזה מדי שנה למשך חודשים בבית החולים לילדים בתל השומר כשהיא מחוברת לחמצן ומקבלת עשרות תרופות. מצבה הידרדר בשנה האחרונה, והיא נזקקה לטיפול בחמצן באופן רצוף.

הכבד הושתל אף הוא בבית החולים בילינסון בגופו של דוד רצון, חולה שחמת הכבד. בטור שפורסם ב-ynet (ראו מסגרת) סיפר רצון על מחלתו הקשה
המלווה אותו כבר 15 שנים ועל ההידרדרות במצבו הבריאותי שהגיעה לשיאה בחצי השנה האחרונה. "כדי שאוכל לחיות", כתב רצון בטורו, "מישהו צריך למות". וזה מה בדיוק מה שקרה עכשיו. רצון נטל מידי יום 15 כדורים ביום, סבל ביותר מ-30 תופעות לוואי של המחלה, ונדרש לאישפוזים ממושכים בבתי החולים.

הכליה הושתלה בבית החולים בילינסון בחולת כליות סופנית בת 40. במרכז שניידר לרפואת ילדים בוצעה השתלת אונת כבד בפעוט בן שנתיים. בבית החולים איכילוב בוצעה השתלה משולבת של כליה ולבלב בחולה בת 34.

spy · על ידי **spy** » 27 ספטמבר 2007, 23:17

מה אגיד לכם? יש הרבה דברים בחיים שאני לא ממש מסכים איתם ואני לא ממש רוצה לעשות אותם אבל אני עושה אותם כי זה הדבר הנכון והנחוץ.
לכן למרות שאני מסכים ב-100% עם צעדן ואיתמר, אני עדיין מחזיק בכרטיס תורם, תורם דם פעם בחצי שנה (לא פעם ב-3 חודשים), נשאר בצבא קבע (למרות משכורת רעב ויחס משפיל לעיתים), משלם חשבונות (למרות שמי שלא משלם - בסוף יקבל הנחה על החוב) וכו' וכו' וכו'.....

כן, פראייר.