חוו"ד פתיח לספר"דמדומי ורדים"

johndoe · על ידי **johndoe** » 06 אוגוסט 2006, 00:15

acsman,

עכשיו ,לך תסביר לחברים שלך מהילדות למה כמעט תמיד אתה יושב בפאב או לא משנה עם הגב לקיר גם כשהמקום כמעט ריק, למה אני נדרך כשמשהו בסביבה לא נראה/מתנהג כמו שהוא אמור להתנהג, למה אני תמיד זורק מבט למעלה, בעיר, בקניון or whatever, למה אני מעדיף בסיטואציות מסויימות ללכת במרחק כמה מטרים מהחבורה ההומה, למה בתור למועדון כשכולם
עומדים שלא ייכנסו לפניהם אני מסובב את הראש ומסתכל לצדדים ומאחור כשהסלקטור נמצא מקדימה....... ואתה יודע מה מדהים/מעציב/כואב? כשזה טבוע בך. אתה לא יכול להתנהג אחרת

אתה חייב להשאר תמיד בעמדת הטורף שלא תהפוך לטרף!

shandsh · על ידי **shandsh** » 06 אוגוסט 2006, 01:08

לאף אחד אין מונופול על הציונות והשליחות.
מי קבע שאיש שב"כ עושה עבודה חשובה מאיש מוסד, איש צבא, שוטר, רופא, כבאי, מורה?
אני מוחה נגד אנשים שמודדים את מידת הציונות שלהם בכמה הם מזניחים את המשפחה שלהם.

זה אולי פחות נורא כשאתה פוגע רק בעצמך ובמשפחתך. אבל מה אם אתה מפקד היחידה, ובהתנהגותך הפרנואידית אתה הורס עוד כמה עשרות משפחות כי ההנחיות שלך מחייבות גם את שאר אנשי היחידה?

כמו שאמרתי, לא כתוב בשום מקום שמי שמזניח את משפחתו הוא יותר ציוני. אז כדי שאדם יסכים להישאר לאורך זמן (ואני לא מתכוון לשנתיים עד ארבע שנים) בתנאים כאלו, לא מספיקה תחושת שליחות, צריך מצב נפשי מסויים. אשרינו שיש לנו אנשים כאלו.

העובדה האמיתית היא שרוב האנשים שמדברים על זה "מניסיון אישי" מדברים על זה בלשון עבר, כי הם בעצמם לא הסכימו להמשיך. מה גם שב 100% מהמקרים האנשים האלו מוצאים את עצמם בשנת חופש פה, שבתון שם, שליחות. כי גם המערכת מבינה שזה לא הגיוני לדרוש מאף אחד להזניח את עצמו בשם הביטחון הלאומי. גם הרמטכ"ל, ראש השב"כ ושר הביטחון הולכים בלילה לנשק את הילד ולחבק את האישה.

Webart · על ידי **Webart** » 06 אוגוסט 2006, 08:16

shandsh כתב:אני מוחה נגד אנשים שמודדים את מידת הציונות שלהם בכמה הם מזניחים את המשפחה שלהם.

שי,
אין לך מושג כמה אני מסכים איתך, פרט לכך שמילה אחת, ציונות, אני יכול להחליף ב"מקצועיות", "נאמנות למקום העבודה" וכו'.
ככלל משתרשת לה נורמה של "כמה-שאני-מזניח-יותר-את-המשפחה-שלי-אני-נחשב-יותר-משקיען", והיא נורמה לקויה ומטומטמת (אלא אם אכן יש למישהו סיבה לא לרצות להיות בבית).

itamar · על ידי **itamar** » 06 אוגוסט 2006, 08:44

ACSman כתב:shandsh
ולאיתמר, נכון שאף אחד "לא מכריח" את אנשי השרות להישאר במערכת ונכון גם שלא מעטים נשחקו עד דק וחלקם פרשו, אך רבים אחרים ממשיכים בשיגרה השוחקת שהדבר היחיד שמחזיק אותם זה ציונות ותחושת שליחות...

תוסיף לזה גם את המשכורת שמקבלים ובכלל לך תבין בשביל אנשים נשארים שם. עם הכל התוספות למיניהן זה מגיע בסופו של דבר לשכר לא רע בכלל, אבל בהחלט לא משהו שלא ניתן למצוא בחוץ.

למה אנשים נשארים? אני חושב שיש בזה הרבה מאד מההתמכרות והפחד משינויים. קח בחשבון שהרוב מגיע למערכת הזאת בראשית שנות ה-20 שלהם, אחרי שירות צבאי, רווקים, צעירים ומלאי מוטיבציה. הם נמשכים לדינמיות, לאקשן, שעות מטורפות וכו וכו...
השנים עוברות החברה מתבגרים ומתמסדים וכל מה שמשך לעבודה הזו, מפריע להם עכשיו לנהל חיי משפחה תקינים. ובינתיים המערכת גם השקיעה באותם החברה, בהכשרות למיניהן, קורסים לימודים אקדמאים ועוד הרבה דברים ששווים שם אבל לא בדיוק שווים בשוק האזרחי.
בקיצור זה הופך להיות סיפור לא לאדם בגיל 30+ בעל משפחה, לעזוב את הכל, לוותר על משכורת קבועה ולפתוח בקריירה חדשה.
ובאופן מאד לא מפתיע אתה פוגש את אותם פורשים למיניהן בחברות כמו ICTS, חוד החנית, השפיץ של החוד, ואלוהים יודע נותנים ייעוץ בכל מיני חורים שכוחי אל בעולם...מדוע? כי עם הידע שהם רוכשים שם בשירות אין בדיוק מה לעשות בחוץ...

א.

הצעדן · על ידי **הצעדן** » 06 אוגוסט 2006, 11:42

כולם צודקים. הבעיה שהמערכת בונה על זה שחלק ניכר מהאנשים הופכים את העבודה למרכז של חייהם.

ההתפכחות מ"מדידת הציונות שלהם כפועל יוצא למידת ההזנחה של המשפחה" בדרך כלל מגיעה מאוחר, מאוחר מאוד אפילו.

ACSman · על ידי **ACSman** » 06 אוגוסט 2006, 16:28

shandsh
אני לא קובע מונופולים ולא אומר שעבודת איש שרות חשובה יותר או לא
אתה לא יורד לסוף דעתי, אני לא מדבר על אלו שיחפשו איך להישאר ולא משנה היכן עובדים ולא משנה מה התרוץ/סיבה
אני מדבר על זה שאתה רוצה או לא רוצה אתה חייב להישאר לא מתוך בחירה אלא מתוך כורח
אני מדבר על זה שאתה כבר מגיע הביתה אחרי מי יודע כמה זמן ולא משנה אם מהמשרד או מטיז אל נאבי, אתה מוקפץ חזרה, רוצה או לא, ככה זה
אני מדבר על זה שאתה מבטיח לאישה או לילדים שתגיע ליום הודלת / מסיבת סיום / ארוע משפחתי / מה שלא יהיה ואתה פשוט לא יכול לעמוד בהבטחה שלך, לא כי אתה לא רוצה, כי פשוט אתה לא יכול
אני מדבר על זה שכבר אתה מפצה את האישה על זה שפיספסתה את יום הנישואין, הבאתה פרחים והלכתם למסעדה רומנטית... ואתה מוקפץ עוד לפני תום הארוחה... והאישה כבר תיקח מונית הביתה
אני מדבר על זה שכבר אתה כבר הוך עם האישה לסרט אחרי מי יודע כמה חודשים / שנה / שנתיים, והכל טוב ונחמד... ובאמצע הסרט אתה קם והולך, לא כי אתה רוצה, כי קראו לך
אני מדבר על שה שאתה כבר מגיע לארוע משפחתי ואתה מוקפץ באמצע הארוע...
אני מדבר על זה שכבר אתה יוצא לבלות עם האישה ועם חברים ובאמצע הבילוי אתה משאיר את האישה לבד עם החברים... לא כי בא לך, אלא כי קראו לך לחזור
אני מדבר על זה שכבר אתה כבר מגיע להצגת סוף שנה של הילד בביה"ס ורואה את הקטן בתפקיד חייו, רק שאתה לא רואה את סוף ההצגה... לא כי היא שיעממה אותך ונרדמתה, אלא כי הקפיצו אותך באמצע...

כל אלו פוגעים פגיעה ממשית בחיי המשפחה, האישה כבר לא רבה איתך ולא כועסת, אלא פשוט התייאשה וממורמרת על מי שאתה ואת מה שאתה מייצג... הילדים כבר לא מאמינים להבטחות שלך
בקיצור כל זה לא כי אתה רוצה שזה יקרה, אלא זה בא כחלק מהחיים שאתה חי, זו לא רק עוד עבודה, זה סוג של חיים
אז נכון שתפקידי שטח אמורים להיות X זמן ונכון שלא כל הזמן זה ככה ונכון שאתה יכול לקום וללכת [אם המצפון מאפשר לך...] אבל לצערי זו מהמציאות שחלק מאנשי מערכות הבטחון חיים בה
לעומת איש שרות, קלים חייו של קצין בכיר בקבע או שוטר או כל בעל תפקיד אחר במערכות השונות המשרתות את המדינה, לא חס וחלילה שאני מזלזל בכל בעל תפקיד אחר וכולם תורמים את תרומתם, רק שישנם הבדלים מובנים, ולא הכל מתוך אפשרות בחירה חופשית...

הצעדן · על ידי **הצעדן** » 06 אוגוסט 2006, 18:20

ACS, אני חושב שהדיון נסב סביב מעגלים רחבים יותר מקו איסוף \ מבצעי ראשון, ואני חייב לומר שעבודת אנשי המשטרה - אנשי שטח - לדוגמא נכללת בהחלט באותה שגרה סיזיפית. כמה שאתה יכול\מוכן לתת ככה ידרשו ממך.
זו בדיוק הסיבה שתפקידי קו ראשון מוגבלי זמן מבלי לפרט.
בפועל, מרבית התפקידים אפורים וסיזיפיים להחריד ואחרי ההתלהבות הראשונית כשהזקנים כבר מפסיקים להסטלבט עליך, אתה פשוט נשחק יום ביומו ופה אחד ממוקדי הבעיה.
מעבר לזה, יש את אלמנט ההתמכרות לעצם היותך מחובר להתרחשויות. אתה לא יכול לצאת ממשמרת כי אתה חייב לראות ולדעת מה מתפתח, הולך לישון עם מכשיר קשר פתוח או ביפר גם כשאתה ממש לא חייב וממאן להפרד מהלופ. זה נכון לגבי המיקרו ונכון לגבי המאקרו כשמדובר בסיום חוזה ויציאה למערכות אזרחיות לחלוטין. זה ממכר.

itamar · על ידי **itamar** » 06 אוגוסט 2006, 19:14

דבר ששכחתי לציין זה אחוזי הגירושין והבגידות הגבוהים בקרב האוכלוסיה הזו...
לא מכיר הרבה משפחות שיכולות להחזיק מעמד תחת הנטל הזה......

א.

johndoe · על ידי **johndoe** » 06 אוגוסט 2006, 19:24

ברי, אני מכור.

כשאני נמצא בעמדת ידע,אני ישר מברר מי,מה אלו התארגנויות מה המתווה למבצע איך למה כמה... אחרי שהתרגלת להיות מחובר באינפוזיה לדברים האלה....קשה להשאר מאחורי הקלעים,

חוץ מזה,מעניין לעניין באותו עניין, נתתי עוד איזה חצי דף מהספר, איך? משתפר?

הצעדן · על ידי **הצעדן** » 06 אוגוסט 2006, 19:37

איתמר, אחד מחברי מצא דרך מצויינת לשבור את המשוואה, ונראה שזה עובד טוב.
הוא דאג לגייס את אשתו. איכשהוא הם עושים משמרות לסירוגין.

ובקשר לביקורת הספרותית, לי לוקח זמן להתניע. בדרך כלל אני נכנס לסיפור בערך במחצית הספר. אז אני ממש לא דוגמא לכלום בהקשר הזה.

eld453 · על ידי **eld453** » 06 אוגוסט 2006, 20:19

המשך תגובות לסיפור:

זה מסוג הסיפורים שאפשר "לשתות" אותם בשלוק אחד.
ואח"כ, לא בטוח שיהיה קל לזכור אותם.

התחושה שלי היא שכבר קראתי את הסיפור הזה אצל רם אורן, במילים אחרות כמובן..
אבל שוב, זה כיף לקרוא את זה, זה מרתק ומושך, ולי באופן אישי זה מזכיר את השירות שלי.

תמשיך ותצליח, והאמת, אני אשמח מידי פעם לעוד מתאבן.

itamar · על ידי **itamar** » 06 אוגוסט 2006, 22:49

הצעדן כתב:איתמר, אחד מחברי מצא דרך מצויינת לשבור את המשוואה, ונראה שזה עובד טוב.
הוא דאג לגייס את אשתו. איכשהוא הם עושים משמרות לסירוגין.

.

המערכת (אני מדבר באופן כללי על כל סוגי האירגונים האלה) מעודדת מאד את זה. בזמנו הם אפילו היו מקיימים ערבי פו"פ לאנשים מתוך המערכת כדי שיכירו.
נישואים והכרויות בתוך המערכת פותרים בשבילם כמה בעיות רציניות, בינן גם את הבעיה הרצינית של סיווג ביטחוני של בן/בת זוג שבא מחוץ לעניינים. הבעיה אפילו יותר רצינית במקרה של אנשים שנשלחים לשליחויות ארוכות בחו"ל ומכירים כל מיני בני זוג מהקהיליה המקומית..

א.

shandsh · על ידי **shandsh** » 07 אוגוסט 2006, 00:57

זה לא ממש קל כבר יותר מעשר שנים ברצף לראות את המשפחה פעם בשנועיים (כן תאמינו או לא אבל יש אנשים כאלו). ולקרוא בעיתוני סוף השבוע שאתה מושחת כי יש לך משכורת גבוהה ואוטו צמוד.
"המדינה על הכתפיים": כמו שכתוב בספר הנדון, אחרי שהילדים שלך גדלו בלי אבא ואישתך כבר עם גבר אחר, ואתה סוחב על גבך נזקים בגוף ובנפש, האם מישהו בא להגיד תודה? אתה בעיקר שומע את אלו שתמיד אוהבים להזכיר לך שמחוץ למערכת אתה בעצם אפס. את אלו שמטרידה אותם המשכורת והפנסיה המוקדמת.
בואו נשים את הקלפים, אם יש מישהו שמוכן לראות את הבית והמשפחה פעם בשבועיים ולקבל בשביל זה שכר מינימום ופנסיה בגיל 67, אז יש לשחרר אותו מיידית על חוסר שפיות.
השילוב הנכון הוא תחושת שליחות וציונות, עניין בעבודה ותנאי שכר טובים.
אנשים שהדלק היחיד שלהם הוא אידאולוגיה והיא בלבד הם לא מן המצוי.
זו דעתי.

yoav30 · על ידי **yoav30** » 07 אוגוסט 2006, 12:37

אם כל כך לא טוב לך, אז תמצא לך עבודה אחרת.
אני בטוח שעם הקישורים שלך, תוכל למצוא עבודה מסודרת משמונה עד חמש, ותוכל לחזור לאישה והילדים כל יום, ואפילו רחמנא ליצנן להיות איתם כל סופ"ש.

יש אנשים שהמצב מתאים להם, יש כאלה שהתרגלו, ויש כאלה שפשוט נוטשים.

אז מספיק עם הבכיות הללו. מי שלא טוב לו, שימצא לעצמו עבודה אחרת.

גם אבא שלי, זכרונו לברכה, עבד במערכת הבטחון, והוא מעולם לא התלונן כאשר קראו לו בשעות משונות ובזמנים לא נוחים, כאשר היה איתנו בבית. עשה את עבודתו, והיה גאה להיות חלק מהמערכת. עבד עד גיל 80, ואם לא היה נפתר, היה ממשיך לעבוד.

היום, כעובד במערך המחשוב של חברה מסויימת, אני נדרש לעיתים להשאר שעות מטורפות, מכיוון שזו העבודה. גם אם אני פתאום מפסיד אימון כי "נפל שרת" (לא גרפילד, הכוונה לא ליחיה התימני החביב עליך עם המטאטא והזקן), או פתאום צריך להשאר 17 שעות בעבודה כי יש לבצע עבודת לילה נוספת, ולפעמים גם עבודה מהבית על חשבון השעות עם המשפחה.
אבל זה מה ששם לי אוכל על השולחן, ובגדים על הגוף.

ונכון שכל השוטרים עובדים קשה, הרבה שעות, משכורת מחורבנת, וכו' ואנשי הקבע כורעים תחת העומס, והקיצוצים והשעות והימים והלילות.
מי שלא טוב לו, שימצא לעצמו עבודה אחרת. כל אחד ניתן להחלפה בכל תפקיד ובכל תנאי.

shandsh · על ידי **shandsh** » 07 אוגוסט 2006, 13:46

yoav30

שים לב: הצעדן, איתמר, eld453, ACSman, Webart, אני בעצמי
וכמובן johndoe יוזם האשכול, חולקים כאן את תחושותינו וזכרונותינו בזרועות הביטחון השונות לרגל בישולו של הספר החדש שעתיד לבוא.
אנו חולקים את התחושה הקשה שהשירות הוא תובעני ופוגע בחיים האישיים של המשרתים. אף גיבור הספר בעצמו שילם על כך בחיי הנישואים שלו.
מאוד לא מכובד מצידך, במיוחד לאור היותך אחד מעמודי התווך בפורום ובמיוחד בתקופה הקשה הזאת לזלזל באנשים כאלו.
משפטים בסגנון "אם כל כך לא טוב לך, אז תמצא לך עבודה אחרת"
או כמו "אז מספיק עם הבכיות הללו. מי שלא טוב לו, שימצא לעצמו עבודה אחרת"
ממש לא במקום לדעתי, ופוגעים ללא ספק בחלק מחברינו.
זאת דעתי.

חוו"ד פתיח לספר"דמדומי ורדים"

תגובה לסיפור