התייבשות בצבא!

[צורי]

שלום חברים ושבוע טוב! מישהו יודע מה החוק הצבאי אומר לגבי התייבשות חייל בצבא?? מה ניתן להורים לעשות במקרה של התייבשות ילדם?

להלן המקרה: אתמול ביקרנו את ביתנו ספיר בהר קרן שם משלימה הילדה אימון חי"ר מתקדם בתור נגביסטית! הכל היה תקין, הילדה והחברים שלה היו בסדר גמור! היום בשלוש בלילה טלפון....על הקו בתי ספיר. אבא, עכשיו סיימנו מסע של 26 ק"מ! הכל בסדר ספיר?? כן אבא, היה קשה אבל הכל בסדר!

מאותו הרגע עד 4.30 שיצאתי לעבודה לא עצמתי עין......משהו לא מצא חן בעיניי! ספיר לא מתקשרת סתם באמצע הלילה!

היםן בערך בשעה 13.00 טלפון נוסף מספיר......לא מדברת, שומע רק איך שהיא מקיע : אני עם גולש על החבל במפל האחרון בנחל רחף, ביתי על הקו מקיע ואני מרגיש את הוריד במצח מתנפח. השיחה נותקה, הגולש הגיע למטה ואני באטרף. מתקשר חזרה ולא עונה....שוב פעם והיא עונה!

אבא, כולם במטווחים, אני בפלוגה לבדה, התייבשתי, כאוב הראש נורא....בבוקר אמרו לי: לכי לישון, שאת קמה שתי הרבה מים ותרגישי טוב. הלכתי לישון, קמתי וניסיתי לשתות.... מייד אני מקיע...אין כאן אף אחד, אף אחד לא עונה ל טלפון ואין לי כוח לקום מהמיטה.......מה לעשות??

מייד הבנתי שמשהו כאן לא בסדר.....במשך 5 חודשים ספיר לא התלוננה פעם אחת, לא גימל אחד....כלום! חוסר העונים כמעת הטריף אותי.....זו גם הסיבה להוצאת הקיטור כאן בפורום והבקשה להנחיה!

עכשיו צריך לפעול מהר....אני תקוע בין שמיים לארץ במרחק 250 ק"מ מבתי הנתונה במצב התייבשות מתקדם, אף אחד לא עוזר לה!! רק לאחר כשעה הצלחתי לטפוס את המ"מ שלה והוא עונה לי: אני למטה במטווחים, יודע שלא מרגישה טוב, אבל לא רצינו להכניס לה אינפוזיה!

חברים יקרים!! הנני משרת בכבוד הרבה שנים בצה"ל.... בפעם ראשונה התביישתי במדים שלי במקרה בשטחים והיום היתה פעם השניה!

לפי הטון שלי, הבין המ"מ שאם לבתי יקרה משהו, נדבר בלובן העיניים ואחרי 5 דקות הגיע למהל רופא הבסיס! רק בניסיון השישי מצא לה את הוריד!

עכשיו הילדה ישנה.....אבל מחר בבוקר אני מתחיל עוד מלחמה אני זקוק למל"מ!

בתודה....

צורי.

[ליאור45]

צורי, זו סיטואציה קשה אך לא קשה מאוד.

כאשר אנחנו היינו חיילים, להורים שלנו לא היה "יותר מדי מידע" אודותינו ולא היו משתפים או מערבים אותם על מקרים רפואיים. גם כאשר אני נפצעתי ופינו אותי לבי"ח, ההורים לא ידעו מכך עד שיצאתי הביתה שבוע אחרי.

לדעתי הצבא שלנו אינו ערוך עדיין לנצח במלחמה מחד ולהיות נתון לביקורת מתמדת ובזמן אמת של הורי חיילים מאידך. אמנם מצער לשמוע שהבת משקיעה קשה והמערכת הרפואית המקומית מתעלמת ממנה עד שהופכים שולחנות וירטואליים, אך קשה לי לדמיין תיקון. נאמר כי קשה באימונים - קל בקרב.

למעט חבלות, שברים והתייבשויות, התופעה המדאיגה באמת בקרב חיילים חדשים היא דלקת בקרום המוח. אם מדובר "רק" בהתייבשות הפיכה, הבת תוכל להמשיך לתפקד לכשתרגיש טוב. קשה לי לנחם מעבר לזה.

הילדים שלי עוד לא היו בצבא ואינני יודע איך אני בתור אב אתמודד רגשית עם מועקות הפוקדות את הילדים שכל כך ניסיתי להגן עליהם כל חיי. אמנם רגשות הם כלי חיוני לתרבות שלנו, אבל לפעמים הם מנקנקים אותנו ומוציאים אותנו לפלפים.

בכל מקרה, אני מאחל לבתך המשך שירות נעים ומוצלח - שירותה חיוני למען מדינתנו.

[צורי]

ליאור45 ידידי!!

קשה באימונים, קל בקרב?? לא זוכר קרבות קלים! מה אגיד לילדה?? באימון לא נתנו בך אמון, בקל לא קיבלת טיפול............מה יהיה בקשה, בקרב?? שם תקבלי??

תסמונת מדחת יוסף מחלחלת בנו לאט לאט גם הוא קיבל טיפול!!

ליאור....זוכר את מקרה לוחם דובדבן ובמקרה המטכ"ל!! פעם הינו רק שמות....ליאור, צורי והשאר!!

כיום הם רק מספרים אישיים!

צורי.

[הצעדן]

צודק צודק צודק !

למרות שאנחנו בעידן בו ההורים מגוננים לעתים יתר על המידה ישנה מידה לא מבוטלת של זלזול בחיילים ובבריאותם.
מקרה אחד מרבבות נכתב בעיתונים ולהורים נותרת מרירות וקצין בודק.
נתקלתי במקרים רבים של זלזול מסכן חיים לעתים גם ביחידות עורפיות ולכל אורך שדרת הצבא עד ליחידות מובחרות.
עשית נכון בכך שהבהרת את עמדתך בנחרצות מול המפקד במקום, כך לא יוכל אח"כ להגיד "לא ידעתי" ויפעל לכל הפחות מתחושת כסת"ח אם לא מתחושת שליחות.
המשפט שהיה ועודנו חקוק במקומות רבים "תדע כל אם עבריה.." כבר מזמן מהווה סוג של כסות ערווה שלעתים נדירות עומדים מאחוריה מפקדים ראויים.
זוהי מראת החברה בה אנו חיים.

במישור המעשי עשית את מה שצריך ודאגת לרווחתה ובריאותה. את השאר אפשר לנהל מול קצין פניות הציבור, למיטב ידיעתי יש שם שיניים (תלוי בסיטואציה).

בהצלחה.

[doron-30]

צורי ידידי / דון קישוט האיש שנלחם בטחנות רוח.

לבתך יש גם מידת אחריות למה שקרה לה,אתה לא מצפה ממ"מ שאחראי על מ"ס חיילים /חיילות במהלך מסע שהתנהג כמו גננת יגיד להם כל פעם לשתות ,יש לו גם דברים אחרים על הראש שהחשוב בנם הוא להביא אותם ליעד.
לכן אני אומר שצריכה להיות אחריות מינימאלית לחייל עצמו.

אוקיי, קרה מה שקרה לא טיפלו בה כמו שצריך ,האחראים לדעתי צריכים לתת את הדין

בכלל : יש מעורבות יתר של הורים בכל הקשור למהלך השירות הצבאי של בניהם / ביתם
והרוב זה על שטויות .

לא פלא 'שצה"ל ניראה איך שהוא ניראה עם חדירת התקשורת והפלא' לתוכו.

ביי דורון

[אילן ב]

צורי
ספור עד 10
תפריד בין שני דברים

אחד טוב שבתך שלמה !

שנית תגיש תלונה רשמית ותוודא שאכן הדברים נבדקים.
אל תרפה (הצבא סובל מעודף מרגרינה)

יכול להיות שגם לאפרוחים שלנו התנהגות תורמת.

בכל מקרה זה בדיוק תפקידו של מפקד / חובש.

ובקשר לפתיחת וריד - תשובה מטומטמת.

כשיש ספק אין ספק.

ולכל מי שחושב שהוא מבין התיבשות זה לא צחוק - עלולה להוביל לנזק בלתי הפיך.

[אילן ב]

צורי ידידי / דון קישוט האיש שנלחם בטחנות רוח.

לבתך יש גם מידת אחריות למה שקרה לה,אתה לא מצפה ממ"מ שאחראי על מ"ס חיילים /חיילות במהלך מסע שהתנהג כמו גננת יגיד להם כל פעם לשתות ,יש לו גם דברים אחרים על הראש שהחשוב בנם הוא להביא אותם ליעד.
לכן אני אומר שצריכה להיות אחריות מינימאלית לחייל עצמו.

אוקיי, קרה מה שקרה לא טיפלו בה כמו שצריך ,האחראים לדעתי צריכים לתת את הדין

בכלל : יש מעורבות יתר של הורים בכל הקשור למהלך השירות הצבאי של בניהם / ביתם
והרוב זה על שטויות .

לא פלא 'שצה"ל ניראה איך שהוא ניראה עם חדירת התקשורת והפלא' לתוכו.

ביי דורון

דורוני דבר איתי (מציע שתערוך את ההודעה)

[ליאור45]

ליאור45 ידידי!!

קשה באימונים, קל בקרב?? לא זוכר קרבות קלים! מה אגיד לילדה?? באימון לא נתנו בך אמון, בקל לא קיבלת טיפול............מה יהיה בקשה, בקרב?? שם תקבלי??

תסמונת מדחת יוסף מחלחלת בנו לאט לאט גם הוא קיבל טיפול!!

ליאור....זוכר את מקרה לוחם דובדבן ובמקרה המטכ"ל!! פעם הינו רק שמות....ליאור, צורי והשאר!!

כיום הם רק מספרים אישיים!

צורי.

צורי ידידי. אני מכיר וזוכר את כל המקרים, ובמקרה של יוסף מדחת גם את המחאה מצד המשפחה. אני מצטער אם נפגעת מדבריי. זה הולך להיות אשכול קשה, כי כולם יודעים באיזו תופעה מדובר, אף אחד לא רוצה להיות אדיש לה, אך קשה לדמיין כיצד יתוקן המצב לצמיתות על מנת שלעולם לא תהיינה הישנויות.

[itamar]

צורי,
אתה לא מכיר אותי בתור אחד שמי יודע מה מגונן על מחדלי מערכת כזו או אחרת.
אבל - בתור אבא לשתי בנות מתבגרות אני יכול להגיד לך שלבנות יש את הקטע הזה של למעט בשתיה כדי למעט בצורך ללכת לשירותים על כל המשתמע מכך לאשה שנמצאת בשטח.

מי ששותה מספיק לא מתייבש אלא אם כן יש גורם נוסף שמונע ספיגת נוזלים (שלשולים, הקאות).

לגבי התנהגות המערכת, לא תמיד המפקדים בשטח מודעים לחומרת המצב ולכך שההתייבשות הגיעה למצב כזה שהגוף לא מסוגל לקלוט נוזלים דרך הפה ונדרש עירוי.
פה זו פשלה ממדרגה ראשונה כי מהנקודה הזו עד לנזק גופני רציני ואפילו מוות המרחק מאד קצר.

על זה אתה צריך להתלונן ולוודא שכל האחראים יטופלו.

א.

[שפירא]

בתור אחד שהתייבש בצבא לפני שנים מעטות( 4 וחצי בערך), בגלל פאשלה של מפקד ותנאים גרועים בבסיס (המים אז היו במיכלים שהיו מתמלאים פעם בכמה ימים, ולקח להם זמן למלא אותם - יותר מדי זמן...), אני יכול להגיד לך שגם הטיפול אחרי זה לקוי - ושכדאי לך לוודא שבאמת נותנים לה לנוח עכשיו.

כשאני התייבשתי קיבלתי יום מנוחה אחד (הגימלים בבהל"צ היו בתוך הבסיס בד"כ) שאמור להתחיל מהיום למחרת בבוקר.
ביום רביעי אחה"צ קיבלתיא ת הג', וב8:00 בבוקר ביום אחרי רצו שאני אחזור לאימונים. הייתי צריך לריב הרבהמאד עם המ"מ, ואז עם המ"פ עד שנתנו לי את מה שמגיע לי.
עבדתי בלי לערב הורים - אבל אולי במקרה הזה,כדאי שתוודא שהכל שם בסדר, ושהיא מקבלת את הימי מנוחה שמגיעים לה.

וכן - הצבא ידוע שכמטפל גרוע מאד בבעיות של חיילים (כמו למשל חברי לחדר בצבא, שעבר קו, קורס מ"כים , קורס סמ"בים ועוד שנה וארבע אחרי כן בתפקיד פיקודי עם רצועות שנקרעו באימון המתקדם).


ד"א - המפקד שלי אז הצליח לכסת"ח את עצמו, הוא אמר שהוא הביא לי אופטלגין בבוקר, ושלא הראיתי שום סימני התייבשות - למרות שלא לקחו אותי לראות חובש כשביקשתי, היה בלגן גדול אחרי זה, ומאז הטיפול השתפר, וחיברו את בהל"צ למים זורמים...)

[ירוני]

צורי,
(1) תתקשר לילדה תגיד לה לנסות להגיע בכוחות עצמה למרפאת הבסיס, שם יתנו לה מענה רפואי הולם ובמידה והמצב דורש פינוי גם זאת ניתן לבצע [לבי"ח או למרפאה מרחבית].הגעה בכוחות עצמה לא יחלישו אותה עמבר לטיפול שניתן להעניק במרפאות בסיס.
(2) במידה ואינה מצליחה להגיע בכוחות עצמה, צעקות מן האוהל בדואי יביאו מישהו אליה שיעזור לה לעשות את הנאמר ב - 1.
(3) תתקשר למ"מ, הוא ידבר עם הרס"פ שמן הסתם נמצא בבסיס והוא יוכל להגיע אליה ולעשות מה שצריך.

הכותב משרת כפאראמדיק במילואים.

רפואה שלמה, ירון

[צורי]

צורי ידידי / דון קישוט האיש שנלחם בטחנות רוח.

לבתך יש גם מידת אחריות למה שקרה לה,אתה לא מצפה ממ"מ שאחראי על מ"ס חיילים /חיילות במהלך מסע שהתנהג כמו גננת יגיד להם כל פעם לשתות ,יש לו גם דברים אחרים על הראש שהחשוב בנם הוא להביא אותם ליעד.
לכן אני אומר שצריכה להיות אחריות מינימאלית לחייל עצמו.

אוקיי, קרה מה שקרה לא טיפלו בה כמו שצריך ,האחראים לדעתי צריכים לתת את הדין

בכלל : יש מעורבות יתר של הורים בכל הקשור למהלך השירות הצבאי של בניהם / ביתם
והרוב זה על שטויות .

לא פלא 'שצה"ל ניראה איך שהוא ניראה עם חדירת התקשורת והפלא' לתוכו.

ביי דורון

דורון היקר! אין לי ארץ אחרת....נכון שלפעמים בא לי להרים ידייםת להכנע ולהפוך לראש קטן. אבל כל עוד אני לא חייב לאף אחד שום דבר ואני חי כאן, אמשיך להלחם. מה שמשגע אותי לפעמים זה חוסר האונים, חוסר יכולת לשלוט במצב...לא מזמן עברת אירוע כזה ובטח אתה זוכר. עכשיו לעניין:

בתי ספיר הינה ילדת טבע ומודעת לנושא מגיל קטן מאוד! היא הלכה עד הסוף כי כך חונכה. אחריות או לא, אני קורה לזה דבקות במשימה וזה א.ב. של חייל קרבי. לפני המסע התלוננה על שילשולים וכאבי בטן, אבל הלכה עד הסוף!

אתה לא מצפה ממ"מ שאחראי על מ"ס חיילים /חיילות במהלך מסע שהתנהג כמו גננת יגיד להם כל פעם לשתות

אני מצפה ועוד איך.....מפקד שלא שם לב למצב חייליו בדרך ליעד יגיע אליו לבד ללא חיילים! אני מוכן לקבל מצב בו חייל נהרג בקרב אבל לא מצב בו חייל נשאר נכה בגלל זילזול....נכון שבצבא הם רק מספרים אישיים, אבל בשבילי הם לא. אני מפקד עדיין על פי 15 חיילים מאשר יש לאותו מ"מ והאמן לי שאצלי אצם הדאגה לפרט והתחשבות מצידי הופך אותם לחיילים הרבה יותר טובים!

ישנם חיילים מורעלים שמוכנים להרחיק לכת כדי להיות יןתר טובים ולהצליך....לפעמים עוברים מבלי לשים לב את הגבול!!
וכאן תפקידו של מפקד טוב, לשים לב לכך ולעצור בזמן כדי לא לאבד את אותו חייל!

ספיר קיבלה יומיים ב'. היום היתה אצל הרופא פעמיים, המצב עדיין לא טובת אבל נשמעת יותר בסדר. התחננה שלא אבוא לבסיס לעשות בלגן. בנתיים אני מכבד את רצונה תוך כדי רתיחת עצבים!

נראה מחר..........

צורי.

[ירוני]

צורי ידידי,
מלחמות עם הצבא הישראלי בתחום הזה נחלו כשלונות רבים. מחד אני מחזק את ידך אך מאידך אל תטפח ציפיות.
בדר"כ אדם שמנסה לדרוך על הצבא, אז לצבא קצת כואב, אבל שהצבא דורך עליך אתה נמעך.
מניסיוני עם חיילים בגיל המדובר, ויש לא מעט, עדיף שתמצא דרך שהמ"מ ילמד מהמקרה ולהבא ידרוש מעצמו אחריות גם על מי שנותר מאחור מסיבות כלשהן, ואין חשיבות לשאלת "מי אשם" במצב זה. מאידך, הייתי ממליץ גם לבתך להיות אסרטיבית מול מפקדיה, אם היא תעמוד על דרישותיה וזכויותיה שהצבא מחוייב אליהם, היא תקבלם.

[צורי]

תודה ירון

צורי.

[yuval]

לא אפרט יותר מידי (בני חבר בסליק) אבל:
חודשיים המתנה לראות רופא לאחר המלצת אורטופד קצין העיר (נקע בקרסול)? והטיעון - אין לנו רופאים?
הצורך לפנות לקצין בדרגת סגן אלוף כדי לפתור בעיה רפואית?

צהל מבחינתי (ומבחינת בני המשרת כלוחם בהנדסה) הוא צורך. אך מבחינתי צריך גם לשמור על חייליו אחרת ישאר עם טיפול בנכים ובמשפחות שכולות ולא עקב לחימה.

יובל