התייבשות בצבא!

[doron-30]

אילניקו

למה אני צריך לערוך את ההודעה מחדש?

תסביר מה עמדתך על מה שכתבתי.



ביי דורון

[ibrill]

אם אפשר להוסיף את ה-2 אגורות שלי לדיון, בשלב מסויים בצבא הייתי רס"פ של פלוגה מעורבת (אב"כ של הנדסה קרבית) בטירונות של נובמבר 2005 ואני יכול להגיד לך שלבנות באופן יחסי היו מקרי התייבשות רבים.
לא שאני בא לזלזל בחוש האחריות האישית של בתך, אבל בנות נוטות לשתות פחות מים בזמן מסע כי במידה והטבע קורא זו פרוצדורה שלמה ללכת לשירותים.
אין ספק שההתנהלות היתה לא סבירה בעליל במידה ובתך לא ראתה חובש וקיבלה אינפוזיה כשגילו שהיא מיובשת. אתה בטח מכיר את שרשרת סופגי התלונות המקובלת בצה"ל החל ברמת המ"מ ועד למב"ס. לך גם יש אפשרות לפנות ליוהל"ן בנושא.
איחולי החלמה מהירה,
איתמר

[צורי]

איתמר ידידי....חג שמח!!

צורי.

[itamar]

צורי אחי...
איזה בת מדליקה יש לך תשמור עליה הייטב..
הבת הבכורה שלי מצטרפת לכוחותינו עוד שנה בערך - וכן המורעלת הזו חולמת על חי"ר וכו..

א.

[צורי]

תודה איתמר!

הילדה בבית, היא בסדר אבל עברתי יומיים לא קלים. החינוך שנתנו לילדים יחזור לנו כבומרנג לפנים אם יקרה להם משהו!

זה מה יש, אנו חיים באנומליה מוחלטת, אבל נצליח. כאשר יגיע הזמן רצוי שהילדות שלנו יחליפו מילה.....

חג שמח לכולם ותודות לאלה שתמכו בנו....

צורי.

[advocate]

ליבי אליך, גם כהורה שחס על גוזליו וגם כאחד שנפגעפיזית בתוצאה מ"מעט מדי רגישות"....

התוצאה שלי הייתה 3 ימים מחוסר הכרה ונזק לא קטן למערכות...

מה זה אומר? שאנחנו גרועים? ממש לא! היות ומדובר במקרה שקרה לפני למעלה מ-20 שנה (זקן, זה נורא...) אני יכול לראות את התמורות שחלו במערכת, בשלב מסוים המערכת ף עברה לרגישות יתר וכל הורה היה מנהל שיחות יומיות עם המ"פ המ"מ ומי שלאת תרצה...

המדד, כמו תמיד הוא איזון וגם כשהמערכת מאוזנת יש חריקות ולכן טוב שיש הורים עם "היד כל על הדופק".

במקרה הספציפי של בתך, הייתי מחכה לחזרתה לסופ"ש ואז עושה בירור ענייני תוך תרשומת כרונולוגית של כל מה שנעשה ו/או לא נעשה.

אם אני יכול להיות לעזר לעשות את הסינון, אנא אל תהסס לפנות אליי.

שתהיה בריאה הפייטרית ושהאבא הפייטר יהיה בריא גם הוא!

חג שמח

[צורי]

שלום חברים וחג שמח!!

מיום רבעי ועד היום בבוקר ניסיתי להוציא מהילדה מה בדיוק קרה. לא קרה כלום אבא, התייבשתי וזהו. לא רצתה לספר כלום מעבר לזה. ראש קשה יש לילדה הזאת.....מעניין למי היא דומה???

ולך דניאל מה נשאר להגיד.....אתה איש יקר ושוב פעם מודה לך

הרבה בריאות ושוב פעם חג שמח....

צורי.

נב. מקווה לסיים את החג ללא ביקור אצל פרוקטולוג

[אילן ב]

צורי ידידי / דון קישוט האיש שנלחם בטחנות רוח.

לבתך יש גם מידת אחריות למה שקרה לה,אתה לא מצפה ממ"מ שאחראי על מ"ס חיילים /חיילות במהלך מסע שהתנהג כמו גננת יגיד להם כל פעם לשתות ,יש לו גם דברים אחרים על הראש שהחשוב בנם הוא להביא אותם ליעד.
לכן אני אומר שצריכה להיות אחריות מינימאלית לחייל עצמו.

אוקיי, קרה מה שקרה לא טיפלו בה כמו שצריך ,האחראים לדעתי צריכים לתת את הדין

בכלל : יש מעורבות יתר של הורים בכל הקשור למהלך השירות הצבאי של בניהם / ביתם
והרוב זה על שטויות .

לא פלא 'שצה"ל ניראה איך שהוא ניראה עם חדירת התקשורת והפלא' לתוכו.

ביי דורון

שלום דורוני
סו"ס התפנייתי להשיב לך.
תראה אחרי שאתה קם אליהן בלילה מחליף חיתולים, מלווה אותם לגנון ולגן לביה"ס ולחוגים (ולך הרי יש הרבה ניסיון בזה)
אתה מביא אותם למצוות והם גדלים - ואז מתחילות הצרות הגדולות באמת ! הן הופכות לנערות מחוזרות עד שנשמתך יוצאת, אתה הופך בעל כרכך להיות נהג אישי בשעות הכי מוזרות ביממה. וכשהן סוף סוף מתייצבות ומפסיקות לבדוק את גבולות המסגרת, אתה שולח אותן לצבא ואחרי 18 שנה (לפחות) של 365 ורבע יום בשנה כפול 25 שעות ביממה (פולניות) אתה מחכה להן בסופ"ש שיבואו עם הנשק וצימידאן כביסה ששוקל 40 קילו ומתחיל שבת של הכנה ליום ראשון.
וכיוון שהבת הזו לוחמת ומשרתת עם הבנים - יכול להיות (ולוואי שלא) שבתנו היקרה אולי תיפגע או חס וחלילה גרוע מזאת. אם זהו אירוע מבצעי - זהו חלק מחיי בארץ הזאת ואני מודע שאני עלול לשלם מחיר, למרות זאת חינכנו אותן (גם צורי גם אני וגם עוד הרבה הורים גבורים.
אבל לקבל אותן פגועות בגלל רשלנות לזה אנחנו פשוט לא מוכנים !!!

אני בעד מעורבות הורים ולא התערבות - עד שזה מגיע לסיכון חיים ואו "טמטום" לסוגיו.

לעצם המקרה - לא הייתי שם !!!
אבל כחובש אם יש ספק אין ספק !!!
חשד להתיבשות - תן מייד עירוי - תדלק בסוכרים (למניעת הרעלת מיים)למינהם כמו ריבות וסוכריות.
ופנה להשגחה !!!
אח"כ - תחקר ולמד !!! והסק מסקנות!!!

אם היא נשארה מיובשת ומקיאה באוהל - ללא השגחה מקצועית - מישהו פישל.
אבא מששמע - עשה הכל כדי שביתו תקבל את הטיפול הראוי ומהר.
כל הכבוד ! לא הייתי נוהג אחרת.

והנה לפניך עוד מספר דוגמאות.
במהלך לבנון 2 שבר בני הלוחם את שורש כף היד (שבר מסובך הדורש איחוי של 1/2 שנה).
הוא פונה לאחור וטופל בבי"ח - שפתיים יישקו.
אח"כ נשלח הביתה להחלמה עד הורדת הגבס.
בינתיים הועבר מיחידת האם לרמ-2 .
שם התחילה סגאת עינויים ומחייל לוחם מוערך ע"י מפקדיו הפך לעוד "תיק" לטיפול,
כאשר עצם נוכחותו מפריעה את שלוותם של פקידי 8 - 0 - 4 .
כיוון שאביו של בני מודע למורכבותו של השבר הנ"ל ואיכותם של רופאי בה"ד 10, הוא ביקש סקנד אופיניין כמקובל.
ביום ה "ע" בשעת ה "ש" הוריד הרופא בבה"ד 10 את הגבס ושלח לפיזיוטרפיה מבלי לצלם.
בפיוזטרפיה למחרת היו כאבים והפיזיוטרפיסטית שלחה לצילום חוזר - בה הסתבר שאין איחוי מלא והיד גובסה מחדש.
בשבר כזה יש גם סכנה של איחוי לא סימטרי הגורם בעיות בעתיד. לדרישתי ל MRI - נעניתי שכבר קיבל סקנד אופיניין בכך שצולם וגובס מחדש. ולא נקבל מומחה כף יד כפי שבקשנו.
כשנוכחתי אחרי 2 שיחות עם פקידה ברם 10 ועם אורטופד שסרב לענות לי בנימוק שזה לא עינייני.
עברתי לטיפול בשיטת "הלוחם" תוך דקות הייתי על הקו מול חבר סא"ל במילואים שהיה מפקד ביה"ח במארג' עיון בימי לבנון העליזים משם לסגן קרפ"ר ועוד באותו הערב היה סגן צעיר ממונה מול בני על חקירת הארוע - תוך דגש על כך שבני זכה לחוש כמתחזה המחפש גימלים. - נו באמת - למחרת היה מעורב הרופא החטיבתי של הנח"ל.
סופו של סיפור - הבחור נשלף מרם 2 לחטיבת הנח"ל - שובץ למבצעים בחברון. נאסר עליו שכיבות שמיכה ונשיאת משאות כבדים- עד להחלמה מלאה. משם הוא יצא ל MRI וליעוץ במומחית כף יד בתה"ש. ומשם לפיזיוטרפיה אחת ליומיים. כשיחידת האם נוהגת בהגיון ועושה הכל ע"מ להחזירו לפעילות מלאה בהדרגה כבריא ב 100%.
כן התערבתי (עד אז אפילו לא פעם אחת). ומה לדעתך הייתי אמור לעשות ? לחכות שיהיה נכה ולתבוע את משרד הבטחון ? מה כסף באמת מפצה על נכות? ומאין הכסף? תסתכל פעם על שורת מס ההכנסה בתלושי השכר שלנו.........
הרי תוצאות הטמטום באות מכיסי המעמד העובד. ובטח ובעיקר מזה היצרני.

עוד סיפור בשבילך דורוני.
אני מגיע לסיום מסע כומתה של ביתי (זו הלוחמת בתותחנים ועכשיו בקורס מפקדים) כיוון שסורבתי להצטרף למסע (לא סורבתי לצנוח עם בני) חיכיתי לה בקטע האחרון של המסע (מודיעין) והצטרפתי אליהם. בישורת האחרונה 800 מ מהיציאה משמורת הנדיב לעבר בית התותחן שם חיכתה מסת ההורים, לפתע אני רואה חייל מצועף (לא במחלקה של ביתי)עומד לאבד הכרתו. נכנסתי אל בין השורות, הצגתי עצמי כחובש השכבתי אותו על הארץ והרמתי את רגליו והבחור הופ מאבד הכרה. הגיע החובש, פתחנו אלונקה והחובש פתח לו וריד (אחלה חובש קרבי - תפקד יופי) הסגן מפל"ג +חובש+מ"כ ואנוכי נכנסנו תחת האלונקה והתחלנו להוביל אותו לאמבולנס ביתיים הרופא קיצר אלינו טווח. לאחר שהגיע הרופא בתחקיר קצר הסתבר שהבחור פשוט לא אכל מספיק לפני המסע (30 ק"מ) גמר את מאגר הגליקוגן, וזאת למרות שהי אוכל בשפע והוא אפילו קיבל את כל הזמן הדרוש לכך. לדבריו פשוט היה נרגש בשביל לאכול.
דילגתי לרכב הפרטי והבאתי לו שפופרת לסוכרתיים. (אין באמבולנס הצבאי) 3 דקות והבחור על הרגליים כמו חדש.
הא כמובן נשאר קצת להשגחה. אבל מה למדנו. המפקדים הצעירים טובים ככל שיהיו לא תמיד יכולים לראות ולהבחין בהכל. חבריו החיילים לא מספיק מודעים לחשיבות, ויש נפילה. השאלה היא איך טיפלו וכאן הצוות הרפואי כולל המג"ד תפקדו 10 כולל לבקש ממני לכתוב מס' מילים על מה ראיתי, מה עשיתי ועוד. מיד הפיקו לקח הפיצו למפקדים, לחיילים ואפילו אליי שלחו העתק. אז מה לא להתערב? מה אתה אומר? אין שגיאות אצל הצעירים? מה אתה אומר?

דע לך שצורי שייך ל 4% הורים שבנותיהם הולכות להיות לוחמות !
הוא שייך ל 19% אחוז מההורים שילדיהם משרתים בפועל במערך הקרבי. (כן לצערי האחוזים הולכים ויורדים)
שלא לדבר על האחוזים הבודדים הנושאים בפועל בנטל המילואים (לא אלו הרשומים ועושים יום פה יום שם).
יש לו את כל הזכות לדרוש ולקבל טיפול נאות !!!

ביתי שסיימה טירונות בהצטיינות וכך גם את המסלול, נשלחה בעופרת יצוקה לקו הראשון - בחוסר משקי"ם מונתה לע' של המסו"ל. טחנה שעות, מרגמה נחתה לידם בטווח קרוב (והפכה לעציץ קישוט) יכלה להפגע - גם אני שירדתי לבשל להם ולציידם יכולתי להפגע לכך אני מוכן .
לטמטום אני פשוט לא מוכן !!!
עד כאן דורוני
המעט שלי
מקווה שהבנת מה אני מצפה ממך
פשוט תבין שצורי הוא לא ההורים הבכייינים שרצים לכרמלה מנשה.
הוא הורה איכפתי שתומך במערכת ורוצה לדעת את מי לנער...............
בידיות אילן

[doron-30]

אילניקו

לא ירדת לסוף דעתי והסביר למה :

לא כתבתי על צורי שהוא אבא קרצייה נהפוך הוא ,הורה שדואג לבניו / בנותיו
על הזנחה רפואית בצבא {כן המקרה בהזה הוא הזנחה רפואית וזילזול} וצריך לעשות הכל ע"כ שהאחראים יבואו על דינם ע"מ שמקרים דומים לא ישנו,ולכן אני מוריד בפניו את הכובע.

כתבתי שיש מעורבות יתר של הורים בצה"ל על מקרים אחרים ,ואני אתן לך שני דוגמאות:

דוגמא ראשונה - אח משותף של שתינו הדריך קבוצת מאבטחים בבסיס וההדרכה גלשה מעבר לארוחת הצהריים, פתאום הוא מקבל טל' מאימא אחת שמתלוננת שהבן שלה לא אכל.
זה צריך להיות?

דוגמא שניה- במסגרת עבודתי הגעתי לבסיס פלמחים ע"מ לבצע עבודה,בעודי עושה את כל הניירת להיכנס פנימה אני רואה מהומה שהוריו של חייל הקימו כי בנם מרותק לבסיס.
זה גם לא צריך להיות אני לא חושב.

לכן טענתי שהצבא של היום הולך ומדרדר מהסיבה הזו שהחיילים ברובם הם חיילי שוקולד
שלא יודעים להחזיק רובה ביד ומפונקים.

ביי דורון

[הצעדן]

דורון. אתה צודק. הצבא של היום אכן נעשה מפונק. הורים מעורבים יתר על המידה לעתים קרובות.

אבל זה ממש לא קשור למקרה בו אנחנו דנים פה וזה די צורם לאור העובדה שצורי אשר הנו אב לבת לוחמת מביע תסכול ומתייעץ כאשר קיימת מצוקה אמיתית שלה ושלו ואיום ממשי על בריאותה ושלומה.

מסכים עם אילן בכל מילה ומילה.

[ירוני]

נראה לי שהאשכול קצת יצא מפרופורציה... צורי, אם הילדה לא מדברת, אולי קרה משהו מורכב יותר?

[צורי]

שבוע טוב חברים!

הילדה רוצה בכל כוחה לא לערב אותנו יתר על המידע. מאז המקרה סובלת מעקיצות מצד המפקדים כגון: רצית נגב?? תתמודדי עכשיו......אמרנו לך שנגב זה קשה....קצת קשה ואת נשברת??

כל מי שביננו היה לוחם, יודע כמה כלים כאלה יש בתקן פלוגתי ובקרקל נוב 08' בתי היא היחידה מבין הבנות בתפקיד זה....השאר הם בנים. לא קל לה, לא פיזי ולא נפשי....לא ביקשה רופא ולא גימלים אף פעם, גם כאשר רגליה היו שלפוחית אחת גדולה. בסיום הטירונות קיבלה אות מופת הסמכת נגב ( בוחן מעשי ב-8.5 שניות ) קיבלה סיכת לוחם של המפקדת ועכשיו לצערי אני מתחיל לזהות אצלה חיבור של כל מיני קשיים ופגיעות משניים, לסרט אחד רציף שעומד להתפרץ העוצמה.

אילן לבטח יודע מה כוונת המשורר, לא קל לילדה ולא קל לנו ההורים! אני צורי חינכתי אותה לציונות ומצוינות,לתת קודם למדינה ואחר כך לדרוש ממנה, לכן ליבי מתרחב מגאווה מחד ומתקבץ מדאגה מאידך!

תודה לכל החברים התומכים......

צורי.

[הצעדן]

צורי, מה אומר ומה אגיד.. אני מבין ומשתתף בכאבך האישי והאידיאולוגי בהתמודדות הזו.
באופן אישי לי נפל האסימון (באיחור כי לא ראיתי את הסימנים שקדמו לכך) כאשר קצין ביחידה בה שירתתי היה עסוק בכחכוח גרונו ויריקה כאשר היינו בטכס העלאת דגל (לוחמים). לאור החינוך שספגתי בבית ולמרות שלכאורה זה קטנוני מצידי, דווקא זה גרם לי להבין שלא תמיד מי שאמור להוביל ראוי לכך. אח"כ למדתי שלמרות סביבה בה אמורים להמצא "בנינו המובחרים" לא תמיד היו מפקדים ראויים מופקדים עליהם.
כאשר היו בידי מושכות הפיקוד השתדלתי לראות את הדברים דרך הפריזמה הזו ולשמש דוגמא.

אבל המציאות... מה לעשות ?! עצובה.

למרות שבתי -למרות גילה הצעיר- חונכה תמיד על ברכי ההתנדבות והעשיה ולמרות שכבר -מצחיק אולי לומר- שבגילה הצעיר כבר יש מגמה לקלוט אותה ביחידה מסויימת (אללא כארים) אני כבר לא לגמרי בטוח בעצמי באשר לרצוני לעודד אותה לעשות כך. ואם בארזים נפלה שלהבת

בקיצור, מבין אותך, תומך בך ומזדהה עמך.

[צורי]

תודה ברי! זהו תסריט שלא קל להיות בו, אבל נתגבר.

צורי.

[doron-30]

ברי

א. תקרא שוב את החלק העליון של מה שכתבתי לגביי המקרה שקרה לביתו של צורי.

ב.לצבא כתבתי באופן כללי.

מה לא ברור ?.





ביי דורון