אם אי פעם מישהו חשב שנקבל תמיכה מהתקשורת...

[itamar]

אז הנה עוד כתבה שתעזור להתפקח...ועוד בעיתון בלייזר.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4145997,00.html

אני מניח שהתופעות שתוארו בכתבה אכן היו שם, אבל בשוליים וכל כתב בוחר במה בדיוק להתמקד.

איך אומרים, אם רוצים אז מכל חרא אפשר לעשות גם דרעק...

להל"ן אותו ארוע מסוקר בעיתונות המקומית, ומתואר בתור ארוע עממי, עם הרבה FUN.

http://thmag.us/knobcreek.html


א.

[afss]

Only in America!

[רועי 357]

אני מכיר כמה אנשים במשרד לבט"פ שזה כמו סרט אימה בשבילם...
מה שכן לא הייתי מתנגד לביקור בפסטיבל הזה...

[ליאור45]

האם הסיקור הדגיש את שיעור הפשיעה העצום הנלווה לפעילות זו, בשונה משיעור הפשיעה האפסי הנלווה למשחקי כדורגל באנגליה בהם כלי ירייה אינם מככבים?

[מתבונן מרחוק]

להל"ן אותו ארוע מסוקר בעיתונות המקומית, ומתואר בתור ארוע עממי, עם הרבה FUN.

http://thmag.us/knobcreek.html


א.

בעיתונות המקומית? Twisted HillBilly Magazine? המגזין עם הגולגולת המעשנת וההצהרה בפתח הכתבה ש"אם אתם לא אוהבים אקדחים, אלימות מבוקרת או הילביליז שמשתמשים בשני אלו, עדיף שתפסיקו לקרוא עכשיו?"

[haimzeevi]

איתמר,
אם "בלייזר" מספיק טפשים לשלוח לפסטיבל-ירי (וזו הגדרתו) עיתונאי (טוב, ילד מפונק עם לפטופ) שמסקר את ה- gift shops של האירוע, במקום לסקר את האירוע עצמו אזי....
ירי לצורותיו: זו מהותו של האירוע ולא דעות פוליטיות.
צפיה בסרט America X וסרטים / טלויזיה אודות מיליציות בארה"ב נותנת מושג על התופעה של שונאי יהודים / שחורים / ממשלה. הכתב המלומד יכול היה להכין קצת שעורי בית ולחסוך את "הפתעתו".
וחזרה לנושא: Knob-Creek הוא פסטיבל ירי לחובבי-נשק.
לצערנו, הנושא הופך ל-"עולם הולך ונעלם" הודות לגופים ממשלתיים וכו'. הנושא נטחן מספיק ב-"הסליק".
סיבה נוספת מדוע לא להתייחס ל-"בלייזר".
חיים זאבי
נ.ב.
את מנת האנטישמיות שלי קיבלתי בקליבלנד, אוהיו, כשהסתובבתי עם כיפה במערב קליבלנד ובמטווח נשק. אני פה, לא שם.

[~Hunter~]

אני אגיד את זה בעדינות, בארצינו הקטנה יש מגמה של הדבקת תואר "עיתונאי" לכל מיני אנשים ללא יכולת ורקע בנושא, ולפעמים ואפילו ללא ידע כללי מינימלי. כאילו כל פלוני בן אלמוני נהיה "עיתונאי" ברגע שהוא רוכש לו אג'נדה כזאת או אחרת.

אנני יודע מתי התחילה הזילות של התואר אבל לא נראה שזה הולך להישתנות בקרוב וחבל שכך. דימיינו לכם רופא, שכל מה שיש לו זה אג'נדה נגד מחלת (למשל) סכרת, אבל אין ידע, אין כשרון ואין שוב נכונות ללמוד. מפחיד?

[ליאור45]

במקצועות לא-מפוקחים, הן בשל אזלת יד של השלטונות (כגון תרגום) והן בגלל העיקרון של חופש הביטוי (כגון עיתונאות), ההגדרה של "מקצוען" היא אדם שמקבל שכר תמורת שירותיו, ללא קשר לרמת המיומנות שלו.
לא הייתי רוצה להגביל את חופש העיתונות בארצנו, אפילו אם המחיר לכך הוא שמתייחסים אלינו, חובבי קליעה, בתור טרוגלודיטים ברבריים בעלי מצח נמוך שמחפשים פתרון בליסטי לכל בעיה.

[מתבונן מרחוק]

אני אגיד את זה בעדינות, בארצינו הקטנה יש מגמה של הדבקת תואר "עיתונאי" לכל מיני אנשים ללא יכולת ורקע בנושא, ולפעמים ואפילו ללא ידע כללי מינימלי. כאילו כל פלוני בן אלמוני נהיה "עיתונאי" ברגע שהוא רוכש לו אג'נדה כזאת או אחרת.

אנני יודע מתי התחילה הזילות של התואר אבל לא נראה שזה הולך להישתנות בקרוב וחבל שכך. דימיינו לכם רופא, שכל מה שיש לו זה אג'נדה נגד מחלת (למשל) סכרת, אבל אין ידע, אין כשרון ואין שוב נכונות ללמוד. מפחיד?

אנחנו רגילים לתארים מפוצצים לכל אינדיווידואל שחפץ בכך, עוד מגיל 18.
טירונות של שבועיים + קורס בן חודש ואתה מש"ק. מפקד שאינו קצין. חס וחלילה לא חפ"ש.

לעניות דעתי, מאז שהתחילו תוכניות הריאליטי וכל ילד מהרחוב נהיה סלבריטאי, אנשים החליטו שבשביל כבוד כבר לא צריך לעבוד. מותר לדרוש כבוד גם בחינם. המגמה הזו משפיעה לרעה על עתונאים אחרים, ותיקים ובכירים, שנדחקים הצידה מהבמה לטובת אותם בלוגרים צעירים שעורכים כתבות עבור העיתונים בזיל הזול, העיקר להתפרסם.

[itamar]

אני אגיד את זה בעדינות, בארצינו הקטנה יש מגמה של הדבקת תואר "עיתונאי" לכל מיני אנשים ללא יכולת ורקע בנושא, ולפעמים ואפילו ללא ידע כללי מינימלי. כאילו כל פלוני בן אלמוני נהיה "עיתונאי" ברגע שהוא רוכש לו אג'נדה כזאת או אחרת.

אנני יודע מתי התחילה הזילות של התואר אבל לא נראה שזה הולך להישתנות בקרוב וחבל שכך. דימיינו לכם רופא, שכל מה שיש לו זה אג'נדה נגד מחלת (למשל) סכרת, אבל אין ידע, אין כשרון ואין שוב נכונות ללמוד. מפחיד?

אני חושב שהרמה האינטלקטואלית והמקצועית של העיתונאים שלנו לא נופלת מזו של עיתונאים אחרים בעולם. גל"צ שהוא כור ההיתוך של רוב העיתונאים בארץ הוא בית ספר מעולה, שמוציא עיתונאים מעולים.

לדעתי הבעיה נמצאת במקום אחר.
התקשורת/מדיה אצלינו בארץ היא מועדון אקסלוסיבי סגור שלא מקבל לשורותיו כל אחד - כמו עוד כמה קבוצות (שופטים, פרקליטות וכו).

הכניסה פנימה (אפילו להתקבל לגל"צ), הולכת בשיטת "חבר מביא חבר".
זה לא מספיק שיהיו לך "הדעות הנכונות", או שתגיד את "הדברים הנכונים", צריך הרבה קשרים ולהכיר הייטב אנשים מבפנים שיתנו לך את "תעודת ההכשר".

בקיצור... זה לא מקרה שכל התקשורת שלנו מדברת פתאום בקול אחד בכל מני נושאים, וזה לא מקרה שפתאום יש אינפלציה של בעלי העדפות מיניות מסויימות בקרב המנחים בטלביזיה.

א.