מאמר - השוואה בין חוקי נשיאת נשק בישראל וארה"ב

[afss]

אני מצרף קישור למאמר, שכתבתי יחד עם שותף אמריקאי, שבו יש השוואה בין חוקי נשיאת נשק של ישראל וארה"ב, תוך התייחסות לנושא "מעשי טבח" ותשובה (חלקית אולי) לשאלה: האם פיקוח הדוק על חלוקת רישיונות נשק יכולה למנוע מעשי טבח?
מדובר במאמר ארוך ומקיף (ניתן לדלג על חלק או כל תיאורי מעשי ההרג, שם וכאן) ואשמח לקבל התייחסויות לגביו. קריאה מהנה!

http://files.webydo.com/150858/Gun%20Control.pdf

[ליאור45]

afss, כתיבה ממה טובה ועניינית. שאפו לך. פרסמתי גם ב-glocktalk להערות.

[afss]

afss, כתיבה ממה טובה ועניינית. שאפו לך. פרסמתי גם ב-glocktalk להערות.

ליאור, תודה על המחמאות, אכן השקענו מאמץ בכתיבת מאמר רציני ומקיף. לצערנו, הוא כל כך מקיף שאנו מתקשים למצוא מגזין שירצה לפרסם אותו...
השותף האמריקאי שלי פנה למספר מגזינים, אך הם "נרתעו" בגלל אורך המאמר. כרגע יש מועמד לפרסום, אבל הוא ביקש לצמצם את המאמר והשותף שלי עושה זאת. אם הוא יתקבל (מה שישמח אותנו מאד) אני אעלה עדכון.
תוכל בבקשה להעלות את הקישור לפרסום ב-glocktalk ?

[avishon]

...אשמח לקבל התייחסויות לגביו...

מצאתי לנכון להתייחס רק לקטע קטן מתוך סיכום המאמר :
One might ask: why the Israeli government is limiting the number of legally owned
guns? And the answer for is: MONEY!
There are private security companies who gain from this situation as they became
the sole suppliers of so called "trained" armed guards
וגם לתרגם אותו לעברית -
מישהו יכול לשאול :
מדוע ממשלת ישראל מגבילה את מספר בעלי הנשק החוקי ,
והתשובה לכך היא כסף .
ישנן חברות שמירה פרטיות שמרוויחות ממצב זה , כאשר הן הספקיות הבלעדיות
של מה שנקרא שומרים חמושים "מאומנים"

התייחסות :
נראה לי קצת , אפעס , "קצת" קונספירטיבי לטעון שהסיבה הלא-רשמית של ממשלת ישראל
להגבלת מספר נושאי-הנשק החוקי במדינה היא לאפשר רווחים לחברות השמירה/אבטחה...
לעניות דעתי זו טענה שמוזילה את ערכיותו של המאמר .

"העדר זכויות חוקתיות" בתחום הנשק הפרטי ? בהחלט כן .
"דיקטטורה פקידותית" בתחום הנשק הפרטי ? בהחלט כן .
אבל קונספירציה ממשלתית לטובת חברות השמירה/אבטחה ? לא נראה לי...

[afss]

אבישון, מדוע אם כן ה"מדינה" מחפשת סיבות שונות ומשונות לבטל לנו רישיונות לנשק?
לי לדוגמה לא שלחו הודעה לחידוש עבור רובה 0.22 שנמצא ברשותי זמן רב. כאשר הלכתי לברר אמרו לי שעלי להפקיד אותו! רק לאחר "הגנת שרירים" נתנו לי רשיון "מזכרת".
אצל אחי אותו הדבר, כשהתעקש על סיבה "פתאום" נזכרו שיש לו את הרובה מעל 15 שנה והשאירו לו אותו.
הסיבות שהם נותנים, אי שמירה על כלי נשק, חוסר מיומנות וכד', הן בבחינת תירוצים ותו לא. הרי המדינה יכולה לדרוש חובת נשיאה על הגוף או אכסון בכספת, מדוע הם לא דורשים זאת?
המדינה יכולה לדרוש חובת אימונים תכופה יותר, גם זאת היא לא דורשת.
לגבי המניע שאני נתתי, כמובן שאף אחד לא יודה בזה, אבל מתוך ניסיון שיש לי עם חברות שמירה, חמושות ולא חמושות, הסקתי שזה אחד המניעים.

[avishon]

...מדוע אם כן ה"מדינה" מחפשת סיבות שונות ומשונות לבטל לנו רישיונות לנשק?...
...הסקתי שזה אחד המניעים...

ידידי ,
אין לנו ויכוח על כך שהמדינה מתעמרת בנו , נושאי הנשק כחוק , ואת מה שאני חושב על מקבלי ההחלטות
אני מעדיף להצניע כדי שלא להימחק ו/או להצטנזר (ובצדק...) ע"י ההנהלה...
אפרופו הדוגמא שנתת , לי זה הרבה יותר מציק : איני יכול כלל לקבל רשיון לרובה 0.22 ,
כי איזשהו פקיד החליט שככה הוא רוצה (כן , גם ראש האגף לרישוי כלי יריה הוא פ ק י ד בשרות המדינה) -
זו לא "תורה מסיני" , לא החלטת הקבינט הבטחוני ואפילו לא "החלטת ממשלה" רגילה , אלא פשוט החלטה של פקיד שעוגנה בתקנה
(כמו מרבית ההחלטות בתחום זה אשר מעוגנות ב-"תקנות" , מה שאינו מחייב העברת הצעת חוק...)

יחד עם זאת , לגופו של עניין , באותה פיסקה במאמר שאליה התייחסתי לא מוזכרת העובדה שזו מסקנה אישית שלך - אלא שזה מופיע כ-"נתון" ,
וככזה , הוא צורם לי ואני לא כל כך מקבל אותו...

[afss]

יחד עם זאת , לגופו של עניין , באותה פיסקה במאמר שאליה התייחסתי לא מוזכרת העובדה שזו מסקנה אישית שלך - אלא שזה מופיע כ-"נתון" ,
וככזה , הוא צורם לי ואני לא כל כך מקבל אותו...[/color][/b]

קצת יותר "למעלה" במאמר מופיע הקטע הבא בו כתוב במפורש שזאת דעתי. ייתכן ועקב כמות הכתיבה ניתק ההקשר בין העובדה שמדובר במסקנות שלי לבין המסקנות עצמן.

As far as the second part of the question, the sensibility of the limitations, it is the opinion of the first author, Lior Nedivi, they are not!

[avishon]

כן , בהחלט ניתק ההקשר ...

בכל מקרה , שכאלו יהיו הבעיות היחידות ו/או אחרונות שלנו בנושא , כי בינתיים הפקידונים
ממשיכים "לשתות לנו את הדם בכפית" , והם לא יירגעו עד שייקחו לכולנו את הנשק החוקי ...

אגב , עוד התייחסות והפעם עקרונית לתשתית המאמר , אשר בראייתי בנוייה על אוויר :
אין כל מקום להשוואה בתחום הבעלות הפרטית על נשק בין האמריקאים לבינינו ,
החל מ-"זכות בסיסית המוקנית עפ"י החוקה" אצלם ו-"רצון טוב של המדינה" אצלנו ,
וכלה בהבדל בין פקיד שהוא "משרת ציבור" (אצלם) לפקיד שהוא "עבד כי ימלוך" (אצלנו)...

[trooperglock]

התייחסות :
נראה לי קצת , אפעס , "קצת" קונספירטיבי לטעון שהסיבה הלא-רשמית של ממשלת ישראל
להגבלת מספר נושאי-הנשק החוקי במדינה היא לאפשר רווחים לחברות השמירה/אבטחה...
לעניות דעתי זו טענה שמוזילה את ערכיותו של המאמר .

"העדר זכויות חוקתיות" בתחום הנשק הפרטי ? בהחלט כן .
"דיקטטורה פקידותית" בתחום הנשק הפרטי ? בהחלט כן .
אבל קונספירציה ממשלתית לטובת חברות השמירה/אבטחה ? לא נראה לי...[/quote]

ברשותכם, לא שאני טוען שאני בכלל מבין משהו מהנושא בפרט או מהחיים בכלל, אבל המילה "פשיזם" כבר עלתה על דל שפתיי בדחילו ורחימו באתר הזה.

איך שהוא מאד "נוח" לכל שלטון שבידי האזרחים לא יהיה נשק חם, מאד נוח כאשר כל ההגנה על האזרח נמצאת בידי השלטון, ירצה יגן, ירצה יתיר את בטחונו של האזרח, יזרע קצת פחד, יעשה את האזרח קצת יותר כנוע וקל להובלה.

לא שאני טוען שזה המצב, לא שאני טוען שישראל פוסעת אט אט לעבר דיקטטורה פשיסטית בכסות דמוקרטית (נשמע מוכר?)... אבל זה נוח כפליים כשזו החלטה של פקיד עלום שאי אפשר להצביע עליו קבל עם ועדה כמי שאשם במצב, הפוליטיקאים לא יתפסו בשידורי ערוץ 99 כמי שהצביעו בעד נטילת נשק מאזרחים טובים ולא יפגעו אלקטורלית.... זה רק "מדיניות שמתרחשת מעצמה בלי יד מובילה".

הנה כמה קישורים להזיות שלי:

http://old.postworthy.com/?p=39114

http://usahitman.com/cgcahwg/

וכמובן, משפט המחץ של הוזה אחר, מר ג'ורג' וושינגטון:

http://blogs.houstonpress.com/hairballs/gwdebunkUSE.jpg

אגב, מעבר למכתבים שהתקבלו אצל מי שקבלם... מישהו ראה את התקנה? ההוראה? משהו רשמי שפורסם? לא בכדי אני שואל, לאור כמות התמרורים הלא חוקיים בארץ לא אתפלא אם יוצאות גם הוראות ותקנות לא חוקיות, שלא עברו מערכת אישור מסודרת.

[avishon]

אתייחס רק לפיסקה אחת שלך :
"...זה נוח כפליים כשזו החלטה של פקיד עלום שאי אפשר להצביע עליו..."

"פקיד עלום" ?! בכלל לא :
"...הגוף הרשמי במדינת ישראל הממונה על תחום רישוי כלי היריה הוא האגף לרישוי ופיקוח כלי יריה במשרד לביטחון פנים..."
(מתוך דף האינטרנט הרשמי של המשרד לבטחון פנים)

לראש האגף קוראים יעקב עמית .
הוא האיש שמחליט מי מאזרחי/יות מדינת ישראל רשאי להחזיק בנשק פרטי ומי לא ,
והוא האיש שממרר את חיינו עם תקנות דרקוניות חדשות לבקרים בכל הקשור לנשק פרטי...

הוא ואין בילתו , והוא לא עלום כלל...

[spy]

אגב, מעבר למכתבים שהתקבלו אצל מי שקבלם... מישהו ראה את התקנה? ההוראה? משהו רשמי שפורסם? לא בכדי אני שואל, לאור כמות התמרורים הלא חוקיים בארץ לא אתפלא אם יוצאות גם הוראות ותקנות לא חוקיות, שלא עברו מערכת אישור מסודרת.

במדינת הברדק החוגג לא צריך לפרסם הוראות חדשות. מספיק להתחיל לאכוף את הקיימות. אם תשים לב, ברשימת התבחינים שמופיעה באתר אגף רישוי כלי יריה רשום שחור על גבי מחשב:

תבחין משמר - כלי הירייה המצוי והמוחזק כדין ביד המבקש

בעוד תבחינים "רגילים" מדברים על אקדח אחד בלבד ועוד 50 כדורים וכד'.

הם שינו את זה כבר מזמן, פשוט אף אחד לא שם לב.

[afss]

כן , בהחלט ניתק ההקשר ...

בכל מקרה , שכאלו יהיו הבעיות היחידות ו/או אחרונות שלנו בנושא , כי בינתיים הפקידונים
ממשיכים "לשתות לנו את הדם בכפית" , והם לא יירגעו עד שייקחו לכולנו את הנשק החוקי ...

אגב , עוד התייחסות והפעם עקרונית לתשתית המאמר , אשר בראייתי בנוייה על אוויר :
אין כל מקום להשוואה בתחום הבעלות הפרטית על נשק בין האמריקאים לבינינו ,
החל מ-"זכות בסיסית המוקנית עפ"י החוקה" אצלם ו-"רצון טוב של המדינה" אצלנו ,
וכלה בהבדל בין פקיד שהוא "משרת ציבור" (אצלם) לפקיד שהוא "עבד כי ימלוך" (אצלנו)...

דווקא בגלל השוני המהותי נולד המאמר הזה ולהלן הסבר. לאחר הרצח בקולוראדו פנה אלי כתב וראיין אותי בנוגע למדיניות הנשק בישראל כשהנחת היסוד שלו הייתה שכאן לא היו מעשי טבח. נאלצתי לרענן את זיכרונו שכן היו כאן מספר אירועים כאלה אך הוא בחר די להתעלם מכך.
אז פניתי לעמיתים אמריקאים והצעתי להם לכתוב מאמר משותף ולהראות שלמרות ההבדלים אם מישהו רוצה לבצע פשע בנשק חם הוא ישיג אותו, כחוק, בעורמה או בגניבה.
המסקנה הסופית שלי (אני מדגיש שלי) היא שצריך למצוא פיתרון שישלב בין המצב בארה"ב לבין המצב בארץ ולפיו כל מי ששירת בגוף ציבורי (צבא, משטרה, שב"כ וכד') והיה לו היתר לשאת נשק, יהיה זכאי לבקש רישיון לנשק פרטי. המדינה מצידה תבדוק (כמו היום) רישום פלילי ומצב בריאות נפשי ותוכל לדרוש עמידה בתנאים כגון: חובת נשיאה על הגוף או שמירה בכספת, אימונים תכופים ועמידה במבחנים.
לדעתי, זה ייתן מענה לכל ה"בעיות" גם כאן וגם בארה"ב. לדעתי, שוב האישית, העובדה שהמדינה לא מנסה לקבוע קריטריונים גבוהים לאחזקה ואימונים אלא רק מנסה לצמצם את מס' כלי הנשק שבידינו, מראה שיש כאן בהחלט שיקולים לא נקיים.

[שרקן]

שתי סיבות שנראות לי הגיוניות מדוע מצמצמים הפקידים את כמות הנשק החוקי שבידי אנשים פרטיים בישראל.

דביר! אם הדברים בוטים מדי - אשמח אם תצנזר אותי (אני כותב ישירות מתוך מערכת העצבים ולא מתוך "מערכת ההגיון").

ראשית, שתי "בדיחות" על אשכים (ביצים בשפת העם):

1. למה כלב מלקק לעצמו את הביצים?

כי הוא יכול.

2. למה הלורד האנגלי בן ה90 שאשכיו נתלשו כשנפל מאוכף הסוס ביקש מהמנתח להכניס במקומם שתלי סיליקון - במקום "סתם: לתפור את כיס האשכים הריק - שממילא כבר אין בו שימוש?"

כי זה נראה טוב בסאונה.

ולעניינינו:

למה הפקידים מכבידים על האזרחים שומרי החוק במקום על העבריינים?

כי הם יכולים!

הסבר:
החוק מתיר להם למשל להכריז שנשק מסויים כגון רובה זעיר כבר איננו חוקי ויש לוותר עליו לטובת מגרסת מפעלי הפלדה או מצולות הים - ולעזאזל חוקי הקניין שנרמסים מבלי שלאזרח יינתן לפחות פיצוי כספי על הרובה שקנה במיטב כספו.

ומה האינטרס שלהם לנהוג כך?

כי זה נראה טוב בסאונה!

הסבר:
לכל מערכת פקידות יש מעליה מערכת פוליטית שרוצה כותרות "חיוביות" בתקשורת.
כותרת על צמצום כלי הנשק אצל "הגברים הרצחניים" נראית טוב בסאונה הפוליטית / ציבורית.
כותרת על נער שהרג את חברו בנשק של אב רשלן - נראית רע בסאונה הפוליטית / ציבורית.

וכידוע, מה שקורה בסאונה זה מה שקובע.

[afss]

שרקן שלום,

בהתייחס לפוסט האחרון שכתבת, הייתי רוצה להביא לידיעתך שני מיקרים בהם המשרד לרישוי כלי ירייה (להלן "המשרד"), בהיותו עדיין תחת משרד הפנים, ניסה "להפיל" גזירות על הציבור ועבדך הנאמן עזר למנוע אותן:
1. הם רצו לחייב כל בעל רישיון לרובה צייד להוציא גם רישיון לצייד, גם אם אינו רוצה לצוד! אני שאלתי אותם מה הם יעשו באם אלפים מהמחזיקים יסרבו לעשות זאת ואז ע"פ חוק הם יצטרכו לשמור את כלי הנשק למשק 6 חודשים ובמצב תקין? (המשמעות מבחינתם: מתקני איכסון, צוות מטפל ועוד= הוצאות). היות והם תכננו להרוויח מהמהלך והם ראו שהם עוד עלולים להפסיד ממנו, הם נטשו אותו.
2. הם רצו לחייב כל בעל רובה דייג תת-מימי להוציא רישיון נשק. גם מזה הורדתי אותם.
מסקנה מכך, אם "כופים עליהם הר כגיגית" הם נרתעים. ולענייננו, אם בעל רובה צייד, או רובה זעיר, שנדרש להפקידו במשטרה היה עושה זאת אך במקביל פונה למשרד ומבקש לקבל את ערכו של הנשק, הם היו נרתעים, כי מבחינה חוקית, החוק לצידו!
המצב הוא שכמעט כל אחד שמקבל הודעה שהוא חייב לוותר על נשקו, נאנח עמוקות ועושה זאת. המחשבה שעוברת אצל רובנו היא "אין לי כוח להיאבק בממשלה ובפקידיה" ועל זה בדיוק הם מסתמכים!
עובדה, ברגע שדרשתי זכות לשמור את הרובה הזעיר שברשותי, הם אישרו זאת. כשאחי סיפר להם עלי, הם ויתרו לו. לכן הדרך הנכונה היא להיאבק ולא לוותר ולא חשוב עד כמה ה"ביצים" שלהם גדולות או מתיימרות להיות גדולות

[שרקן]

שרקן שלום,

בהתייחס לפוסט האחרון שכתבת, הייתי רוצה להביא לידיעתך שני מיקרים בהם המשרד לרישוי כלי ירייה (להלן "המשרד"), בהיותו עדיין תחת משרד הפנים, ניסה "להפיל" גזירות על הציבור ועבדך הנאמן עזר למנוע אותן:
1. הם רצו לחייב כל בעל רישיון לרובה צייד להוציא גם רישיון לצייד, גם אם אינו רוצה לצוד! אני שאלתי אותם מה הם יעשו באם אלפים מהמחזיקים יסרבו לעשות זאת ואז ע"פ חוק הם יצטרכו לשמור את כלי הנשק למשק 6 חודשים ובמצב תקין? (המשמעות מבחינתם: מתקני איכסון, צוות מטפל ועוד= הוצאות). היות והם תכננו להרוויח מהמהלך והם ראו שהם עוד עלולים להפסיד ממנו, הם נטשו אותו.

אתה טועה. אין למדינת ישראל שום עניין בריבוי ציידים - גם לא "בזכות" אגרות שישיתו עליהם. יש עניין אחד בלבד - לצמצם את כמות הנשק החוקי שבידי הציבור. זה לא רק שלא מוכחש, אלא זה נאמר בריש גלי. השיטה הנוכחית (רשיון אחזקה בבית) נועדה להזדקנות שבט מחזיקי הרובים הללו עד שבבוא היום, יעלם ה"שבט" ועימו הכלים.

2. הם רצו לחייב כל בעל רובה דייג תת-מימי להוציא רישיון נשק. גם מזה הורדתי אותם.
מסקנה מכך, אם "כופים עליהם הר כגיגית" הם נרתעים. ולענייננו, אם בעל רובה צייד, או רובה זעיר, שנדרש להפקידו במשטרה היה עושה זאת אך במקביל פונה למשרד ומבקש לקבל את ערכו של הנשק, הם היו נרתעים, כי מבחינה חוקית, החוק לצידו!
המצב הוא שכמעט כל אחד שמקבל הודעה שהוא חייב לוותר על נשקו, נאנח עמוקות ועושה זאת. המחשבה שעוברת אצל רובנו היא "אין לי כוח להיאבק בממשלה ובפקידיה" ועל זה בדיוק הם מסתמכים!
עובדה, ברגע שדרשתי זכות לשמור את הרובה הזעיר שברשותי, הם אישרו זאת. כשאחי סיפר להם עלי, הם ויתרו לו. לכן הדרך הנכונה היא להיאבק ולא לוותר ולא חשוב עד כמה ה"ביצים" שלהם גדולות או מתיימרות להיות גדולות

שוב. אל תטעה. כשאני אומר "פקידים" אינני מתכוון לפקידי הרישוי בנפות. הלוואי שהם היו הבעייה שלנו. הם עצמם לצערי קורבן של הפקידות הבכירה שמחלקת את היחס המשפיל באופן שווה - בינם ובנינו. אל לנו לשפוך את מררתנו עליהם. לא הם אשמים במצב.