מילואים

[ליאור45]

זה לא זן אלא קומבינוקרטיה.

[itamar]

אני מבין מה אתה אומר, אבל יש מקרים שהקצין האחראי אוסר על הכנסת נשק פרטי, וזה לא סתם אלא מתוך תחקירי עבר והכסת"ח שבא בעקבותיהם.

אני לא מדבר על מטווחים או על הסתובבות בבסיס, אבל נגיד הגעת למל"י לאימון לש"ב יבש או אפילו ח"קים.
אולי לך לא מפריע שיש עליך נשק עם תחמושת חיה, אתה ודאי סומך על עצמך כאיש מילואים ותיק ואחראי, אבל מבחינת מנהל התרגיל, יש לו כרגע נת"ב בטיחותי גדול מאוד שהוא לא יודע / רוצה / יכול להתמודד איתו. הנהלים אוסרים להכניס כל תחמושת חיה לאימון יבש, ואותו קצין בטיחות ייכנס לכלא אם מישהו ייפגע מירי חי או פליטת כדור, כמה שהוא סומך עליך או לא, אין לו בכלל שיקול דעת.

עם רובה קל להתמודד - מוציאים מכלול ושמים בווסט, או שמים תותב, או שכל הנשקים החיים במערום עם שומר ומשתמשים בנשק המיועד לירי ח"'ים בלבד. מה תעשה עם האקדח שלך? תפרק אותו? תשים אותו במערום? תפריד את התחמושת והמחסנית? אתה לא תרצה להפקיר את הנשק ששייך לך לאיזה שומר או נשקייה, וצה"ל (לפחות ביחידות הרגילות) לא יודע ולא רוצה להתמודד עם זה, אז הכי קל פשוט להגיד שאסור. אני מניח שביחידות שיש בהן שימוש תדיר באקדחים, יש יותר גמישות או נהלים יותר מסודרים לאחסון.

אני מבין מה אתה אומר, ואפילו מסכים - אבל בסופו של יום זה מסתכם להחלטה אם להשאיר את הנשק בבית או להביא אותו למילואים.
קח בחשבון ש:
- לאותו קצין בטיחות אכפת לא להכנס לכלא אם ח"ח יקרה אירוע בטיחות במהלך התרגיל.
- לאותו קצין בטיחות ממש לא אכפת מה יקרה לאותו חייל בדרך לשירות המילואים או חזרה הבייתה(ביחוד אם הוא גר בשטחים).

בקטע הזה כל אחד ומערכת השיקולים שלו וכל אחד יבחר לנהל את הסיכונים כראות עיניו.
יש אחד שיבחר להשאיר את הנשק בבית.
יש אחד שיבחר להסליק אותו הייטב ולשאת אותו כל הזמן (מה שלא רואים לא יודעים)

א.

[Everest]

שורה תחתונה אל תשאל מה שאתה לא רוצה לדעת.
בהתחלה לא אמרו לי מילה במילואים, אבל אחרי שכמה מלעיזים התחילו לפתוח עליי עיניים אז גם המפקד נכנס לתמונה והתחיל לדבר איתי על העניין, דרש שאני אפרוק ושאני לא אחזיר מחסנית לנשק ועוד כל מיני שטויות.
גם זרקו לי איזו מילה על זה ש"אסור לבוא עם נשק למילואים, ובטח שלא למ"לי".
לא רציתי לעשות בעיות אז קצת הורדתי את הראש, אבל בגדול אני בדעה שאם יש למפקדים שלי בעיות עם נשק פרטי, אז כנראה שגם תחת פיקודם יש איזושהי בעיה שאחתום על נשק ארוך, על כל המשתמע מכך.

אני מבין מה אתה אומר, אבל יש מקרים שהקצין האחראי אוסר על הכנסת נשק פרטי, וזה לא סתם אלא מתוך תחקירי עבר והכסת"ח שבא בעקבותיהם.

אני לא מדבר על מטווחים או על הסתובבות בבסיס, אבל נגיד הגעת למל"י לאימון לש"ב יבש או אפילו ח"קים.
אולי לך לא מפריע שיש עליך נשק עם תחמושת חיה, אתה ודאי סומך על עצמך כאיש מילואים ותיק ואחראי, אבל מבחינת מנהל התרגיל, יש לו כרגע נת"ב בטיחותי גדול מאוד שהוא לא יודע / רוצה / יכול להתמודד איתו. הנהלים אוסרים להכניס כל תחמושת חיה לאימון יבש, ואותו קצין בטיחות ייכנס לכלא אם מישהו ייפגע מירי חי או פליטת כדור, כמה שהוא סומך עליך או לא, אין לו בכלל שיקול דעת.

עם רובה קל להתמודד - מוציאים מכלול ושמים בווסט, או שמים תותב, או שכל הנשקים החיים במערום עם שומר ומשתמשים בנשק המיועד לירי ח"'ים בלבד. מה תעשה עם האקדח שלך? תפרק אותו? תשים אותו במערום? תפריד את התחמושת והמחסנית? אתה לא תרצה להפקיר את הנשק ששייך לך לאיזה שומר או נשקייה, וצה"ל (לפחות ביחידות הרגילות) לא יודע ולא רוצה להתמודד עם זה, אז הכי קל פשוט להגיד שאסור. אני מניח שביחידות שיש בהן שימוש תדיר באקדחים, יש יותר גמישות או נהלים יותר מסודרים לאחסון.

מהניסיון בצה"ל הספקתי ללמוד איזה דבר או שניים, כשהעיקרי שבהם הוא שהכל בצבא מתנהל על פי כסת"חים כאלו ואחרים, ולא לפי השכל או ההיגיון.
עם כמה שיש לי עניין עקרוני נגד הכתבת נהלי הסתובבות עם נשק פרטי במילואים, אני מוכן לקבל בהבנה וליישם הוראות כאלו ואחרות כמו למשל הפרדת נשק ממחסנית במהלך אימון יבש או ח"קים במילואים.
אבל הבעיה היא שבמקום להתעסק עם בעיות שעלולות לצוץ ולתת להן מענה סביר, מחליט הקצין שמחליט "יאללה, אסור לבוא עם נשק"
כמו שאיתמר אמר, לא איכפת לו מה יקרה לך בדרך מ/בדרך למילואים, כל עוד במהלך המילואים התחת שלו מכוסה.
לאחרונה נהרג לנו חייל שהסתער על מחבל בידיים חשופות כי "הקצין המחליט" שלו, החליט שלא איכפת לו מה יקרה לו במהלך חופשת רגילה בבית, העיקר שהתחת שלו יהיה מכוסה ושהחייל יצא בלי נשק הביתה.
אז עם כל הכבוד למפקדיי במילואים, אני דואג "לתחת" של עצמי לפני שאני דואג לתחת של הבכירים.
רק שאצלי הכוונה ב"תחת" היא לא מטאפורית.

[tkgs]

והכי מצחיק כאן שיש הרבה מאד נושאי נשק בתבחין שירות פעיל בכוחות הביטחון שדווקא כשהם מגיעים תכלס לשירות הפעיל (במילואים או בקבע) אז הם לא יכולים לשאת את הנשק... חחח... אותי זה מצחיק...

[הכנרתי]

ביחידה שאני משרת בה (יח' אורגנית, חמושים בנשק ארוך צה"לי בלבד) היה אירוע של פליטת כדור מאקדח פרטי (ירי שלא במתכוון) שנבע כתוצאה של ספק משחק וספק תפעול לא נכון.
לאחר כל התחקירים, חקירות, מסכנות ובלגן (בכוונה לא אכנס לפרטים כלשהם הנוגעים בנושא, אציין רק שלא מדובר בי ) נאסר ע"י המג"ד לשאת את הנשקים האישיים במהלך אותה התעסוקה (בשטחים). נדרשנו בנוסף במידה ומישהו יוצא הביתה לחזור ללא האקדח. כל האקדחים הפרטיים אוחסנו בארגז נעול בחמ"ל, כאשר המפתחות נמצאים אצל המ"פ והסמ"פ. הנושא קומם את כל חיילי הגדוד וגרם לחיכוכים קשים בין סגל הפיקוד של הגדוד לחיילים והמצב היה על סף סירוב פקודה ורק מהכבוד למפקדי הפלוגות החיילים ביצעו בחריקת שיניים את ההוראה.
בסוף ההוראה החזיקה מעמד עד סוף אותה התעסוקה בלבד. בקו הבא, הסתובבנו עם האקדחים הפרטיים כרגיל ואותו המג"ד לא חזר על האיסור לאורך כל תקופת כהונתו.
מוסר השכל: תסליק את האקדח ככך שלא יידעו שהוא קיים - ואפילו במצב הזה תישאר עם Plan B...

[itamar]

מוסר השכל: תסליק את האקדח ככך שלא יידעו שהוא קיים - ואפילו במצב הזה תישאר עם Plan B...

מוסר השכל: לא משחקים בנשק!!!
מה שקרה לך ביחידה זו הסיבה העיקרית לכך שאסרו להסתובב עם כלי נשק פרטיים בשירות מילואים.

א.

[הכנרתי]

איתמר, אתה צודק ש:
1. לא משחקים בנשק (לפחות לא אמורים אבל זה עניין של חינוך ותרבות נשק שמישהו דאג שלא תתפתח במדינתנו)
2. הפחד מאירועים כאלה הוא המהווה את עיקר הבסיס לאיסור נשיאת נשק פרטי במסגרות כאלה ואחרות (במקום תרגול, חינוך והשקעה כמו שנעשה ביחידות מסויימות)
3. הכסת"ח תמיד טוב למכוסת"ח עצמו מה שאי אפשר להגיד על אלה שעל חשבונם זה נעשה. תזכור תמיד: אלה שכתבו שבנסיעת שטח ב"סופה" חייבים לחבוש כסדות בספסל האחורי יושבים בכסאות הקדמיים...

[pichinan]

ביחידה שאני משרת בה (יח' אורגנית, חמושים בנשק ארוך צה"לי בלבד) היה אירוע של פליטת כדור מאקדח פרטי (ירי שלא במתכוון) שנבע כתוצאה של ספק משחק וספק תפעול לא נכון.
לאחר כל התחקירים, חקירות, מסכנות ובלגן (בכוונה לא אכנס לפרטים כלשהם הנוגעים בנושא, אציין רק שלא מדובר בי ) נאסר ע"י המג"ד לשאת את הנשקים האישיים במהלך אותה התעסוקה (בשטחים). נדרשנו בנוסף במידה ומישהו יוצא הביתה לחזור ללא האקדח. כל האקדחים הפרטיים אוחסנו בארגז נעול בחמ"ל, כאשר המפתחות נמצאים אצל המ"פ והסמ"פ. הנושא קומם את כל חיילי הגדוד וגרם לחיכוכים קשים בין סגל הפיקוד של הגדוד לחיילים והמצב היה על סף סירוב פקודה ורק מהכבוד למפקדי הפלוגות החיילים ביצעו בחריקת שיניים את ההוראה.
בסוף ההוראה החזיקה מעמד עד סוף אותה התעסוקה בלבד. בקו הבא, הסתובבנו עם האקדחים הפרטיים כרגיל ואותו המג"ד לא חזר על האיסור לאורך כל תקופת כהונתו.
מוסר השכל: תסליק את האקדח ככך שלא יידעו שהוא קיים - ואפילו במצב הזה תישאר עם Plan B...

מוסר השכל שגוי ומנוגד לחוקי הצבא.
אם קיים איסור אז קיים איסור, אם מפקד היחידה שלך אוסר על נשיאת נשק ואתה עדיין נושא אותו - אם תיתפס מגיע לך לעלות על טיל.
וכנ"ל לגבי כל פקודה צה"לית שאינה בלתי חוקית בעליל.
הצבא מאשר למפקדי היחידות שיקול דעת נרחב בנושא זה ומגוון נושאים אחרים.
הסלקת אותו טוב טוב ולא עלו עליך? אשריך. עדיין סרבת פקודה (במידה וזו פקודה) או נהגת בניגוד להוראות (במידה וזו הוראה מנהלית).
בעת שירות בצבא אין לך את האפשרות להחליט במה אתה חמוש, אלא אם כן נותנים לך את האפשרות הזאת (ואני מעריך שבמרבית המקומות כיום נותנים את האפשרות הזאת, אבל כבר נתתי קודם דוגמא למקום שלא).
אישית אני חושב שהצבא נוהג בגמישות בנושא זה, וזה מפליא אותי לטובה. ישנם צבאות שבשום פנים ואופן לא ניתן לשאת נשק שאינו צבאי. אין כזה דבר "להביא מהבית". כך שבמקרה זה צריך להבין שצה"ל, בכך שאינו כולל פקודה מטכ"לית למניעת נשיאת נשק אישי, דווקא בסדר. ועדיין, למפקד שיקול הדעת להחליט, ועל חייליו למלא אחר ההוראה. היום זה "נסליק נשק שלא יראו", מחר זה "לא נעלה על טנק כי לא בא לנו". WRONG.

[goral]

נרתיק פנימי היברידי עם חולצה עליו ב-75 אחוז מהזמן (גם מונע לכלוך וג'יפה מיותרת)
נרתיק פאדל חיצוני עם נעילה - בפעילות מבצעית שמצריכה (מעצרים מערביםוכו')
בפעילות עדינה - פנימי מוסלק

[סיורניק]

ביחידה שאני משרת בה (יח' אורגנית, חמושים בנשק ארוך צה"לי בלבד) היה אירוע של פליטת כדור מאקדח פרטי (ירי שלא במתכוון) שנבע כתוצאה של ספק משחק וספק תפעול לא נכון.
לאחר כל התחקירים, חקירות, מסכנות ובלגן (בכוונה לא אכנס לפרטים כלשהם הנוגעים בנושא, אציין רק שלא מדובר בי ) נאסר ע"י המג"ד לשאת את הנשקים האישיים במהלך אותה התעסוקה (בשטחים). נדרשנו בנוסף במידה ומישהו יוצא הביתה לחזור ללא האקדח. כל האקדחים הפרטיים אוחסנו בארגז נעול בחמ"ל, כאשר המפתחות נמצאים אצל המ"פ והסמ"פ. הנושא קומם את כל חיילי הגדוד וגרם לחיכוכים קשים בין סגל הפיקוד של הגדוד לחיילים והמצב היה על סף סירוב פקודה ורק מהכבוד למפקדי הפלוגות החיילים ביצעו בחריקת שיניים את ההוראה.
בסוף ההוראה החזיקה מעמד עד סוף אותה התעסוקה בלבד. בקו הבא, הסתובבנו עם האקדחים הפרטיים כרגיל ואותו המג"ד לא חזר על האיסור לאורך כל תקופת כהונתו.
מוסר השכל: תסליק את האקדח ככך שלא יידעו שהוא קיים - ואפילו במצב הזה תישאר עם Plan B...

מוסר השכל שגוי ומנוגד לחוקי הצבא.
אם קיים איסור אז קיים איסור, אם מפקד היחידה שלך אוסר על נשיאת נשק ואתה עדיין נושא אותו - אם תיתפס מגיע לך לעלות על טיל.
וכנ"ל לגבי כל פקודה צה"לית שאינה בלתי חוקית בעליל.
הצבא מאשר למפקדי היחידות שיקול דעת נרחב בנושא זה ומגוון נושאים אחרים.
הסלקת אותו טוב טוב ולא עלו עליך? אשריך. עדיין סרבת פקודה (במידה וזו פקודה) או נהגת בניגוד להוראות (במידה וזו הוראה מנהלית).
בעת שירות בצבא אין לך את האפשרות להחליט במה אתה חמוש, אלא אם כן נותנים לך את האפשרות הזאת (ואני מעריך שבמרבית המקומות כיום נותנים את האפשרות הזאת, אבל כבר נתתי קודם דוגמא למקום שלא).
אישית אני חושב שהצבא נוהג בגמישות בנושא זה, וזה מפליא אותי לטובה. ישנם צבאות שבשום פנים ואופן לא ניתן לשאת נשק שאינו צבאי. אין כזה דבר "להביא מהבית". כך שבמקרה זה צריך להבין שצה"ל, בכך שאינו כולל פקודה מטכ"לית למניעת נשיאת נשק אישי, דווקא בסדר. ועדיין, למפקד שיקול הדעת להחליט, ועל חייליו למלא אחר ההוראה. היום זה "נסליק נשק שלא יראו", מחר זה "לא נעלה על טנק כי לא בא לנו". WRONG.

בלי להעליב אבל אדוני התגייס אתמול? לא תוקף אותך אישית פשוט את הגישה הזו איבדתי חודש אחרי הטירונות (ואני עוד הייתי קצין ונחשב מערכתי)

מתישהו לאחר כמה שנים כאזרח ומילואימניק שכבר מכיר את צה"ל, מגיעים למסקנה שיש הוראות / פקודות אמיתיות וחשובות, ויש להבין מתי הצבא אטום וקשיח סתם ללא סיבה אמיתית, כי יותר קל לו.
כפי שאמרו מעליי, אתה תמלא את כל הפקודות ותהיה ילד טוב עד שתחטוף דקירה בסופרמרקט או ירי על האוטובוס שלך ולא תוכל להגיב, כי לא אישרו לך להסתובב עם נשק בגלל פחד מגניבות נשק.

זה נשמע כאילו זה סותר את הטיעונים שלי מקודם אבל זה לא, אני מכיר בזה שיש לצבא לפעמים סיבות טובות לא לאשר הכנסת נשק פרטי למקום כלשהו, אבל אני משאיר לכל אחד את שיקול הדעת מתי לשחק בתחום האפור של "לא ידעתי" או "לא אמרו לי שאסור", ומתי להיכנס לפינות בעייתיות יותר "אמרו לי שאסור אבל אנסה לא להיתפס".

[pichinan]

והכי מצחיק כאן שיש הרבה מאד נושאי נשק בתבחין שירות פעיל בכוחות הביטחון שדווקא כשהם מגיעים תכלס לשירות הפעיל (במילואים או בקבע) אז הם לא יכולים לשאת את הנשק... חחח... אותי זה מצחיק...

העניין הוא שהשר החדש לבטחון פנים, בבואו להחליט על תבחינים חדשים, עשה זאת בלחץ הציבור וללא קשר לרצון צה"ל או משרד הביטחון. הרעיון היה להעלות את מספר נושאי הנשק בציבור, והשאלה היתה באילו תנאים חדשים. רבים התלוננו שחבר'ה שמשרתים תקופה ארוכה בצבא וסומכים עליהם עם נשק אוטומטי, אותה תמיכה לא ניתנת להם בחיים האזרחים. התבחין המתבקש היה של שירות בטחוני. גם פסיכולוגית המילה צבא מתקשרת עם נשק ורבים רואים באנשי צבא כמנוסים יותר (דבר שכמובן אינו נכון, כי מיעוט מתפעל אקדחים בצבא, מה גם שיש המון קצינים שגם נשק ארוך לא בדיוק נושאים). לכן צה"ל לא צריך להיות היס-מן של המשרד לבטחון פנים, שגם לא ידוע בדיוק ביציבותו ויציבות החלטותיו. נשיאת נשק ע"י נג"דים וקצינים זוטרים זו בסה"כ החלטה מנהלתית, אפילו לא ברמה של חקיקה אירעית, בטח שלא חוק לכל דבר. אף אחד לא הצביע, לרשויות הצבא והמשרד הממונה עליהן לא היתה מילה בדבר, כי זה לא בסמכותן. הגיע שר, החליט מה שהחליט, שינה רשימה שהיתה ברשימה אחרת עפ"י ראות עיניו הבלעדית וסגר עניין.

זה שצה"ל מאשר נשיאת נשקים אלו בעת השירות לדעתי מעיד על הגדלת ראש. משהו אחד זה אנשים שמגיעים מישובים מסוכנים - גם אז אין לצבא חובה לאשר הכנסת נשק אזרחי ליחידה צבאית, אבל זה הגיוני לעשות זאת. משהו אחר זה שמישהו מגיע עם נשק כזה כי איזה שר החליט שבאזרחות מגיע לו. כמו הכל בארץ, גם בנושא רישוי הנשק הבלגאן בארץ חוגג. מאשרים תבחינים, פוסלים תבחינים, כופים תבחינים על זרועות ממשל אחרות וכו' וכו'. אין חקיקה, אין התמדה, אין מעקב, אין כלום.

[ניר.ב]

מחסנית בכיס, מופזית, תפס מחסנית, ממ"ח בננה, ממ"ח ניצב, מק פורק, מחסנית צמודה לקת, גומי למחסנית, שמירה עם מחסנית בחוץ, איסור יציאה עם נשק, בלה בלה בלה....שכחתי משהו ?
הכל פועל יוצא של תרבות הכסת"ח הביזיונית, הפחדנית, החוסר מקצועית שפשטה והעמיקה בצה"ל בעשרים או יותר שנים האחרונות.

[pichinan]

בלי להעליב אבל אדוני התגייס אתמול? לא תוקף אותך אישית פשוט את הגישה הזו איבדתי חודש אחרי הטירונות (ואני עוד הייתי קצין ונחשב מערכתי)

מתישהו לאחר כמה שנים כאזרח ומילואימניק שכבר מכיר את צה"ל, מגיעים למסקנה שיש הוראות / פקודות אמיתיות וחשובות, ויש להבין מתי הצבא אטום וקשיח סתם ללא סיבה אמיתית, כי יותר קל לו.
כפי שאמרו מעליי, אתה תמלא את כל הפקודות ותהיה ילד טוב עד שתחטוף דקירה בסופרמרקט או ירי על האוטובוס שלך ולא תוכל להגיב, כי לא אישרו לך להסתובב עם נשק בגלל פחד מגניבות נשק.

זה נשמע כאילו זה סותר את הטיעונים שלי מקודם אבל זה לא, אני מכיר בזה שיש לצבא לפעמים סיבות טובות לא לאשר הכנסת נשק פרטי למקום כלשהו, אבל אני משאיר לכל אחד את שיקול הדעת מתי לשחק בתחום האפור של "לא ידעתי" או "לא אמרו לי שאסור", ומתי להיכנס לפינות בעייתיות יותר "אמרו לי שאסור אבל אנסה לא להיתפס".

בכיף, אני לא נעלב.
אני התגייסתי לצבא בסוף שנות השמונים, ליחידה לוחמת. נפצעתי בהתהפכות ג'יפ והועברתי ליחידה מודיעינית, ולאחר שיקום עברתי לכוח התערבות של יחידה זו, שעשה שימוש בנשק קצר. כל זה כבר לא קיים מאז הסכמי אוסלו, כך שאין כאן שום דבר סודי. רישוי אקדחים לאנשי צבא בזמנו היה תחת קמצ"ר ולא משרד הפנים (או לאחרונה ביטחון פנים). עם המעבר לאזרחות אפשר היה "לאזרח" את האקדח ולהעבירו תחת רישוי משרד הפנים, שהיה שונה לחלוטין ממה שהוא היום. לאחר מכן במילואים הייתי ביחידת אב"ך של פיקוד העורף. הרבה מילואים (בעיקר תרגול), כולל מבצעיים. אולי לא עשינו קו, אבל בהחלט טורטרנו מספיק לשמירות במקומות שונים ומשונים. אז לא, לא התגייסתי אתמול.

ואני מאמין לחלוטין בכל מה שאמרתי, ולדעתי אמירותיך מסוכנות ומהוות עבירה. זו דעתי אישית ואני לא מתנצל עליה. אני יודע שבפורום מסוג זה רובם יהיו בדעותיך, אבל אני משוכנע שבקר הציבור הרחב רוב האנשים יראו בכך אמירה מסוכנת. עזוב אותך מתחומים אפורים, ברור שכאלו קיימים. אם קיימת פקודה, נאמר מהמג"ד, לא לשאת נשק פרטי, נאמר בפעילות מבצעית, כי נשק פרטי לא קשור לצבא (איך שלא תהפוך את זה, ומאיזו סיבה שלא תהיה), ולמרות הכל אתה עושה זאת ביודעין, אתה עובר על פקודה ישירה. עד כדי כך פשוט. שווה לך? את זה רק אתה יודע. אולי כן, לא אמרתי שלא. אמרתי שבמידה ותתפס מאיזו סיבה שלא תהיה, מגיע לכך ו-ע-ו-ד א-י-ך כל עונש שיוחלט שלהטיל עליך.

[סיורניק]

בלי להעליב אבל אדוני התגייס אתמול? לא תוקף אותך אישית פשוט את הגישה הזו איבדתי חודש אחרי הטירונות (ואני עוד הייתי קצין ונחשב מערכתי)

מתישהו לאחר כמה שנים כאזרח ומילואימניק שכבר מכיר את צה"ל, מגיעים למסקנה שיש הוראות / פקודות אמיתיות וחשובות, ויש להבין מתי הצבא אטום וקשיח סתם ללא סיבה אמיתית, כי יותר קל לו.
כפי שאמרו מעליי, אתה תמלא את כל הפקודות ותהיה ילד טוב עד שתחטוף דקירה בסופרמרקט או ירי על האוטובוס שלך ולא תוכל להגיב, כי לא אישרו לך להסתובב עם נשק בגלל פחד מגניבות נשק.

זה נשמע כאילו זה סותר את הטיעונים שלי מקודם אבל זה לא, אני מכיר בזה שיש לצבא לפעמים סיבות טובות לא לאשר הכנסת נשק פרטי למקום כלשהו, אבל אני משאיר לכל אחד את שיקול הדעת מתי לשחק בתחום האפור של "לא ידעתי" או "לא אמרו לי שאסור", ומתי להיכנס לפינות בעייתיות יותר "אמרו לי שאסור אבל אנסה לא להיתפס".

בכיף, אני לא נעלב.
אני התגייסתי לצבא בסוף שנות השמונים, ליחידה לוחמת. נפצעתי בהתהפכות ג'יפ והועברתי ליחידה מודיעינית, ולאחר שיקום עברתי לכוח התערבות של יחידה זו, שעשה שימוש בנשק קצר. כל זה כבר לא קיים מאז הסכמי אוסלו, כך שאין כאן שום דבר סודי. רישוי אקדחים לאנשי צבא בזמנו היה תחת קמצ"ר ולא משרד הפנים (או לאחרונה ביטחון פנים). עם המעבר לאזרחות אפשר היה "לאזרח" את האקדח ולהעבירו תחת רישוי משרד הפנים, שהיה שונה לחלוטין ממה שהוא היום. לאחר מכן במילואים הייתי ביחידת אב"ך של פיקוד העורף. הרבה מילואים (בעיקר תרגול), כולל מבצעיים. אולי לא עשינו קו, אבל בהחלט טורטרנו מספיק לשמירות במקומות שונים ומשונים. אז לא, לא התגייסתי אתמול.

ואני מאמין לחלוטין בכל מה שאמרתי, ולדעתי אמירותיך מסוכנות ומהוות עבירה. זו דעתי אישית ואני לא מתנצל עליה. אני יודע שבפורום מסוג זה רובם יהיו בדעותיך, אבל אני משוכנע שבקר הציבור הרחב רוב האנשים יראו בכך אמירה מסוכנת. עזוב אותך מתחומים אפורים, ברור שכאלו קיימים. אם קיימת פקודה, נאמר מהמג"ד, לא לשאת נשק פרטי, נאמר בפעילות מבצעית, כי נשק פרטי לא קשור לצבא (איך שלא תהפוך את זה, ומאיזו סיבה שלא תהיה), ולמרות הכל אתה עושה זאת ביודעין, אתה עובר על פקודה ישירה. עד כדי כך פשוט. שווה לך? את זה רק אתה יודע. אולי כן, לא אמרתי שלא. אמרתי שבמידה ותתפס מאיזו סיבה שלא תהיה, מגיע לכך ו-ע-ו-ד א-י-ך כל עונש שיוחלט שלהטיל עליך.

א. כאמור, לא מתכוון לזלזל בך או בשירות שלך, וכל אחד זכאי לדעתו גם אם הוא שק"מיסט בחיל האוויר. הקבלה האבסולוטית של דבר הצבא בנושא הוא פחות עניין של לוחמנות ויותר עניין של אישיות.

ב. הגישה שלך לגיטימית בעיניי למרות שאני רק לעיתים מסכים איתה, וכבר נתתי דוגמה למקרים בהם אתה צודק (הכנסת נשק חי לאימון יבש)

ג. דווקא במבצעי אתה טועה לדעתי.
אם בלבנון 2 הצבא היה אוסר במפורש על כל מילואימניק להביא ציוד מהבית (נעלי הרים, שלוקר מים, וסטים מותאמים אישית מהבית, חומרי שיפצור, יש גם כאלו שהיו צריכים להביא לוחות חישוב פגיעה של פגז בטנקים הישנים שלהם) גם היית אומר שפקודה זו פקודה, וחייל שהביא ווסט למרות שחילקו לו חגור משנת 48 או שלוקר במקום המימיות שנופקו,מגיע לו לחטוף על הראש?
אני נותן את הדוגמה הזו, כי גם צה"ל יודע להתגמש כשצריך, ואפילו נוח לו לתת למילואימניקים להביא הכל מהבית ולדאוג למינימום הנדרש (ולפעמים גם זה לא קיים), אבל כשלא נוח לו הוא משחק את המשחק של "פקודה זו פקודה", ומי שמפר הוראה מטומטמת שווה ערך למי שלא הסתער כשהיה צריך. אני לא קונה את זה.

ד. רק השורה האחרונה שלך הפריעה לי. הדברים שלי הן דעות, אולי הן מקובלות יותר ואולי פחות, אבל הם לא עבירה על החוק, ואפשר לקטלג אותן תחת "עצות לחיים" או "אנקדוטות מהנסיון האישי שלי". לא המלצתי על כלום ובטח לא לעבור על החוק. נתתי נקודות למחשבה מדברים שאני ואחרים נתקלנו בהם. אף אחד לא חייב ללקבל או לעשות, אבל להתייחס לדעה שלי כעבירה על החוק זה מוגזם.

[itamar]

אם קיימת פקודה, נאמר מהמג"ד, לא לשאת נשק פרטי, נאמר בפעילות מבצעית, כי נשק פרטי לא קשור לצבא (איך שלא תהפוך את זה, ומאיזו סיבה שלא תהיה), ולמרות הכל אתה עושה זאת ביודעין, אתה עובר על פקודה ישירה. עד כדי כך פשוט. שווה לך? את זה רק אתה יודע. אולי כן, לא אמרתי שלא. אמרתי שבמידה ותתפס מאיזו סיבה שלא תהיה, מגיע לכך ו-ע-ו-ד א-י-ך כל עונש שיוחלט שלהטיל עליך.

זה ברור שכל אחד שבוחר לא למלא פקודה (גדולה כקטנה) עושה את זה על אחריותו האישית, ובמידה ויתפס יצטרך לתת על זה את הדין.
בגלל זה גם אמרתי שכל אחד ינהל את הסיכונים שלו לפי ראות עיניו.
באופן אישי, אם הייתי גר במקום מסוכן הייתי בוחר לקחת את הסיכון שבאי מילוי פקודה ולשלם את המחיר במידה ואתפס על פני הסיכון להפגע בדרך למילואים או בדרך חזרה הבייתה.

שום מעצר/מאסר/קנס קספי/הדחה מהיחידה לא יכול להשתוות לאובדן חיים או פציעה (אפילו קלה).

א.