NRG: "אחיות לנשק", שלוש נשים שלא פוחדות להגן על עצמן

[סיורניק]

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/893/ ... =402&loc=4

חנה היא רווקה שבונה בית על גבעה בשומרון, חן מחזיקה אקדח בתיק החיתולים של בתה, וליאורה היא רועת צאן בחווה בהר חברון. בסדרת רשת חדשה של "כאן" מסבירות שלושתן מדוע נשק אינו נחלתם של גברים בלבד, ולמה אימון ירי במטווח מזכיר להן שיעור יוגה


הכתבה קצת מליצית, והכתבת מתעקשת להתייחס דווקא לסטריאוטיפים מטופשים ושואלת שאלות מכשילות (מתנחלים, אלאור אזריה, האם יצא לך לאיים בנשק על ערבים שבאו לריב עם המתנחלים) אבל אני אוהב את הרעיון ואת העובדה שניתן להציג נושאי נשק כמשהו נורמלי. עוד יותר אני מרוצה שבחרו דווקא בנשים לראיון, כי זה מציב את הנשק כמשהו שלא רק שייך לגברים, לצבא ולרמבו.

מפריע לי שזה קורה רק בהקשר של מתנחלות ובהקשר הבטחוני, ולא נוגע לעניין של שודדים, אנסים וכו', אבל הרעיון יפה.

כזו חשיפה אנחנו צריכים על בסיס קבוע.

[GA1]

מסכים.
קראתי ואהבתי.
בעיקר את הקטע שבו סירבו להצטלם עם הנשק מחוץ לנרתיק.
ואת העובדה שהסכימו להצטלם לסדרה הדוקומנטרית כדי להראות את המציאות, ולא את הסטריאוטיפים.

[spy]

מודה שלא קראתי את הכתבה, אבל צפיתי בפרקי הסדרה ששוחררו לצפיה ברשת.
לא אהבתי. וזה בלשון המעטה.
הסטריוטיפ שמחבר קשר הדוק בין נשק לבין שטחים, אבטחה, גבעות מבודדות וכו' לא עושה טוב לרעיון שנשק זה משהו חיוני לכל אחד וכל אחת ללא קשר לעיסוק ומקום מגורים.

[ניר ל]

הבחורה מחוות הבודדים בכלל מתנגדת לקונספט של לשאת נשק, טוענת שהמדינה צריכה לספק בטחון ולייתר את הצורך בנשיאת נשק ע״י אזרחים. זה דיבור נפוץ בקרב מתנגדי הנשק - רק שבמציאות השמיכה קצרה, לא רק בפן הבטחוני, בכל התחומים והשירותים שתפקיד המדינה לספק לאזרחים קיים מחסור.
שירותי חינוך לא מספיקים, שירותי בריאות לא מספיקים , שירותי רווחה לא מספיקים, אבל אף אחד לא מגביל את האזרחים ברכישה של כל אחד מהנ״ל באופן פרטי - מורים פרטיים/ חוגים בתשלום/ ביטוח בריאות וביטוח סיעודי - כך גם לא צריך לחייב אף אחד לסמוך על כך שהמשטרה או הצבא יהיו שם בדיוק כשיצטרך, כי הם לא.
מי שרוצה לקחת את הסיכון שיקח ומי שלא - שתהיה לו אפשרות חוקית לקנות ביטוח בצורת נשק פרטי.

[ramdishon]

לתושבי יהודה ושומרון אין כל מניעה מלקבל רשיון.
מי שסומך על אחרים, טוב יעשה אם יזכור את האימרה ״אלוהים עוזר לאלו שעוזרים לעצמם״.
לו אני גר שם- הנשק היה נפרד ממני רק במקלחת.

[ניר ל]

תושבי יו״ש כן
ומה עם תושבי השרון ? השפלה ? או אפילו המרכז ?
חברים שגרים בצמודי קרקע בהוד השרון כבר התרגלו להתעורר בלילה כשמשוטטים להם בתוך הבית וגונבים מכל הבא ליד, לפעמים הם לא מתעוררים. בכפר סבא הקימו משמר שכונה והם מפטרלים בלילות בתורנות. אין להם נשק, הם לא זכאים, נאלצים לסמוך על כך שעברייני הרכוש לא יחליטו לבצע פיגוע לאומני על הדרך או אונס ולעיתים הם כן כידוע. במושבים בכל הארץ כולל המרכז פריצות וגניבות בלי סוף ואין שום מענה, גם לאור יום, גם לא זכאים לנשק. בבית אלעזרי נורה שודד וממשיכים להגיע, לא עוזר כלום, לא מחכים אפילו ללילה, כשאני נמצא שם הנשק לא יורד ממני וזה לא שטחים ולא זכאי. אז בבניין הגבוה בו אני גר במרכז, מרגיש לי די בטוח בלילה, אבל את הג׳יפ גנבו לי לשטחים אחרי לא מעט נסיונות שנכשלו, מתחת לבית. לא יודע מה היה קורה אם הייתי מפתיע אותם בטעות.

תחושת הבטחון האישי ברוב חלקי הארץ היא בזבל, לפחות בקרב מי שקצת מודע למה שמתרחש סביבו.
אמרו שמחר משדרים בחדשות 2 או 10 תכנית מיוחדת על מכת הגניבות החקלאיות ... שוב ... כאילו שהפעם זה יזיז למישהו שם במסדרונות השלטון או המשפט. אין זמן להתעסק בזה עד שלא יגמרו עם החמגשיות של שרה, אז אני אפילו לא מצפה.

[spy]

...
תחושת הבטחון האישי ברוב חלקי הארץ היא בזבל, לפחות בקרב מי שקצת מודע למה שמתרחש סביבו.
...

כאן, אגב, אני ממש לא מסכיפ איתך.
רוב הזמן תחושת הביטחון של אנשים היא מצוינת. גם אם הם מתלוננים. זה ספורט לאומי - להתלונן על כל דבר.
אם תחושת הביטחון הייתה בזבל - אנשים שזכאים לרישיון היו רצים בדילוגים לממש את זכאותם. והם לא. התחושה מתערערת מעט בתקופות בדידות, כגון בזמן אירועי 2000 או במבצע "שובו אחים" או בהתגברות גל הפיגועים. אז באמת רואים תורים בחנויות נשק, אז באמת שומעים אנשים מתחילים לברר, האם הם זכאים לרישיון ומה צריך לעשות בשביל לרכוש נשק. ביתר עונות השנה הרבה יותר מעניין אותם מתי הפתיחה של decatlon, מתי מתחיל ikea sale ומתי יוצא ה-iphone הבא.
ואגב, אפילו תושבי השטחים שאוהבים להתלונן שדמם הפקר והממשלה לא מגנה עליהם - ממש לא כולם חמושים, למרות שכולם זכאים (עד כדי).
אז ככל הנראה, תחושת הביטחון טובה מאוד, אם הפחד מנשק מתגבר על הפחד להיפגע באירוע פלילי אלים או פח"עי.

[ניר ל]

אני דווקא כן מסכים אתך, לכן הוספתי את ההסתייגות בחלק השני של המשפט.
הרוב המכריע של הציבור אדיש ועוצם עיניים, מעדיף לא להתבונן ולהתמודד עם המציאות, לא לדעת.
התקשורת המיין סטרימית ממעטת להתעסק בזה, גם כשכן - אז משייכים את הבעיה לאוכלוסיות שוליים - חקלאים/ דרום פרוע/ גליל, לא משהו שתושבי המרכז יכולים באמת להזדהות איתו, כבר לא מדבר על יו״ש.

אני מתנחם בכך שזה מאפיין את כל המדינות המערביות שמתמודדות עם בעיות דומות בשנים האחרונות, לא בגלל צרת רבים, אלא כי הטיפשות והבורות מסתבר, לא מאפיינת רק את היהודים.

[eitan156]

לא ראיתי את התוכנית.
קראתי את הביקורת (ב"הארץ") וכנראה שהתוכנית עושה יותר נזק מאשר תועלת לנושאי הנשק בישראל.
הויכוח נדחק לכיוון הפוליטי ונושאות הנשק, במקרה הזה, מצטיירות כקצת הזויות עד לאומניות מטורפות. תלוי את מי שואלים.
לקחו אותן כי זה פיקנטי. לא כי לכתב יש אמפטיה אליהן או לנושאי הנשק.
היה עדיף אם היו עושים תוכנית על אבא ממרכז הארץ שמלמד את בנו על בטיחות, על ציידים(אולי ערבים ויהודים ביחד?), על מישהו מבוגר/ צעיר מIDPA וגם על אחת מהנשים מהשטחים בהקשר הבטחוני שאין להתעלם ממנו.
צריך להראות שנושאי נשק, הם נורמטיבים, אחראים, מכל הקשת הפוליטית והתרבותית, מכל רמות ההשכלה וההכנסה ולא להיצמד לסטראוטיפ.
במיוחד סטראוטיפ בעייתי מבחינה פוליטת ויש שיאמרו, אפילו מוסרית.

[ניר ל]

רוצה כתבות אוהדות ומקצועיות ללא סטראוטיפים וכוונה סמויה להגחיך/ להחריג ?- חפש את אלו של ליטל שמש.

[spy]

מי שחושב שלאמצעי תשרוקת יש עניין כלשהו בפרסום אייטמים אוהדים על נשק, והוא לא היה בתרדמת ב-25 השנים האחרונות, חי כנראה במציאות מקבילה.
לא מעניין אותם מורה מבית ספר מאשדוד שמגיע לאימוני IDPA ועושה בית ספר לכולם, לא רופאה מקרית אונו שמחזיקה אקדח ולא מהנדס מתעשייה ביטחונית שעביר בזמנו הפרטי אימוני ירי בהתנדבות וללא תמורה.

כל המטרה של הסדרה הייתה לחזק את הקשר ההזוי הזה "נשק=מתנחלים=אכיבוש=אלימות"