המכתב שלי ל"מעריב"
המנהלים: yoramhai, donduck, שרקן
10 הודעות
|עמוד 1 מתוך 1
המכתב שלי ל"מעריב"
מור והאמת
יש דברים שאני עושה אותם כל בוקר: מצחצח שיניים, רואה חדשות, ופותח "מעריב". יום אחד (ליתר דיוק, יום ג', 18.5.2004), פתחתי את העיתון ובעמוד השער ראיתי את הפנים של מייקל מור, האיש השמנמן וסימפטי שהביא לנו את "רוג'ר ואני" ו"אחי, איפה המדינה שלי?". ואכן, על העמוד השלישי ראיתי טור קטן ונחמד של מרים פוקס בעל הכותרת: "צנזורה גסה או צעד לגיטימי?"
באמת שהיה טוב. מאוד. אבל למרות זאת היו בטקסט כמה טעויות מצערות מאוד. טעויות אלו היו קשורות בסרט "באולינג לקולומביין". יש להגיד, שלמרות שהסרט אכן קיבל (לא מובן למה) את פרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, נמצאה בסרט (לאחר קבלת הפרס) כמות גדולה של טעויות ועיוותים גדולים. לדוגמה, מוצג בסרט "נאום" של קרלטון (המנהיג דאז של ארגון הרובאים האמריקני, הNRA ), כאשר הוא מורכב מחלקים של נאומים שונים של אותו איש. הטקסט האמיתי של הנאום נשמר, והוא שונה מזה המוצג ע"י מור. את הארגון עצמו הציג הבמאי בתור ארגון גזעני, כמעט בתור הזרוע ה"חוקית" של הקו קלוקס קלאן. מישהו שכח להגיד למייקל שבשנות השישים הארגון עזר להגן על פעילים שחורים בפני פעולות לינץ', שהנשיא קנדי היה חבר כבוד בNRA ומלקולם אקס תמך בדעותיו של הארגון ושנשיאו הראשון של הארגון היה הגנרל גראנט שהנהיג את צבא הצפון בזמן מלחמת האזרחים ושבהיותו נשיא ארה"ב איסר את פעילות הקלאן. בנוסף לכך, מוסיף מור שקר נוסף, כאשר טוען שבארה"ב מתים 11,000 איש מנשק חם כל שנה. המספר לא נכון, אלא אם הוא מוסיף את כל המתאבדים ומה הקשר בין התאבדויות לתקריות אלימות? למור פיתרונים. וכך הלאה במהלך הסרט מוסיף הבמאי עיוות לטעות וטעות לעיוות...
אבל נחזור לענייננו. מרים פוקס טוענת במאמרה, שאחת מתוצאות של "האובססיה האמריקנית בנוגע לזכות לשאת נשק" "היא 11 אלף בני אדם שנהרגים מדי שנה בתקריות אלימות בארצות הברית". במשפט קצר אחד עשתה מרים פוקס 3 (שלוש!) טעויות.
טעות ראשונה: גברת פוקס חושבת שהזכות לשאת נשק זאת "אובססיה אמריקנית". לא להגיד את זה לבריטים (שהיה להם את זה), נורווגים, שוויצרים, וקנדים. הם לא יבינו.
טעות שנייה. "תקריות אלימות" זה מושג שכולל רציחות בסכין, מחבט בייסבול, ואפילו בידיים, דברים שבטוח לא קשורים לשום "אובססיה אמריקאית" (חוץ מהאובססיה הלאומית שלהם לבייסבול). מספר הרציחות בנשק חם הוא 8,719 (עפ"י הדו"ח הפשיעה הכללי (Uniform Crime Report) של ה אף. בי. איי
וטעות שלישית, אחרונה: מרים פוקס מעלה טענה תלושה מכל מציאות שאותם מקרי רצח מרובים הם "תוצאה" של אותה "אובססיה לאומית". למה היא אומרת את זה? לא יודע. כבר עברו עשרות שנים לאחר שקולין גרינבוד, חוקר מאוניברסיטת קיימברידג', הוכיח שהקלות בחוקים המגבילים נשיאה וקנייה של נשק חם לא מובילות לעלייה בפשיעה אלימה. מאז הוויכוח היחיד בנושא (לפחות כמדובר במומחים) הוא בין מומחים כמו גרינבוד שטוענים שאין השפעה על האלימות בכלל, ומומחים כמו קורצקי (רוסיה), ג'ון לוט (ארה"ב) ו וויטלי (אוסטרליה), שטוענים שהגבלות על הזכות לשאת נשק דווקא מעלות את מפלס האלימות. כלומר, אפילו אם גרינבוד צודק, מרים פוקס טועה.
מי שלא מאמין, שיבדוק את הסטטיסטיקה. בארה"ב, חוקי הנשק שונים ממדינה למדינה(אפילו לפעמים מעיר לעיר(, וגם מפלסי האלימות. בניו-יורק, שיקגו ודטרויט כמעט ובלתי אפשר להשיק נשק חם אבל הסיכוי להירצח שם גדול פי כמה מאשר במקרה של וורמונט, ניו-הפשיר, או אלסקה (המקומות אם היחס הליברלי ביותר לנשק בעולם המערבי). אפילו באירופה, לפני שנכנסו החוקים הדרקוניים של ימינו, מפלסי האלימות היו נמוכים יותר.
אז המאמר של גברת פוקס, או לפחות החלק שמתייחס ל"באולינג" הוא בערך כמו מייקל מור עצמו: טוב, אבל תלוש מהמציאות.
יש דברים שאני עושה אותם כל בוקר: מצחצח שיניים, רואה חדשות, ופותח "מעריב". יום אחד (ליתר דיוק, יום ג', 18.5.2004), פתחתי את העיתון ובעמוד השער ראיתי את הפנים של מייקל מור, האיש השמנמן וסימפטי שהביא לנו את "רוג'ר ואני" ו"אחי, איפה המדינה שלי?". ואכן, על העמוד השלישי ראיתי טור קטן ונחמד של מרים פוקס בעל הכותרת: "צנזורה גסה או צעד לגיטימי?"
באמת שהיה טוב. מאוד. אבל למרות זאת היו בטקסט כמה טעויות מצערות מאוד. טעויות אלו היו קשורות בסרט "באולינג לקולומביין". יש להגיד, שלמרות שהסרט אכן קיבל (לא מובן למה) את פרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר, נמצאה בסרט (לאחר קבלת הפרס) כמות גדולה של טעויות ועיוותים גדולים. לדוגמה, מוצג בסרט "נאום" של קרלטון (המנהיג דאז של ארגון הרובאים האמריקני, הNRA ), כאשר הוא מורכב מחלקים של נאומים שונים של אותו איש. הטקסט האמיתי של הנאום נשמר, והוא שונה מזה המוצג ע"י מור. את הארגון עצמו הציג הבמאי בתור ארגון גזעני, כמעט בתור הזרוע ה"חוקית" של הקו קלוקס קלאן. מישהו שכח להגיד למייקל שבשנות השישים הארגון עזר להגן על פעילים שחורים בפני פעולות לינץ', שהנשיא קנדי היה חבר כבוד בNRA ומלקולם אקס תמך בדעותיו של הארגון ושנשיאו הראשון של הארגון היה הגנרל גראנט שהנהיג את צבא הצפון בזמן מלחמת האזרחים ושבהיותו נשיא ארה"ב איסר את פעילות הקלאן. בנוסף לכך, מוסיף מור שקר נוסף, כאשר טוען שבארה"ב מתים 11,000 איש מנשק חם כל שנה. המספר לא נכון, אלא אם הוא מוסיף את כל המתאבדים ומה הקשר בין התאבדויות לתקריות אלימות? למור פיתרונים. וכך הלאה במהלך הסרט מוסיף הבמאי עיוות לטעות וטעות לעיוות...
אבל נחזור לענייננו. מרים פוקס טוענת במאמרה, שאחת מתוצאות של "האובססיה האמריקנית בנוגע לזכות לשאת נשק" "היא 11 אלף בני אדם שנהרגים מדי שנה בתקריות אלימות בארצות הברית". במשפט קצר אחד עשתה מרים פוקס 3 (שלוש!) טעויות.
טעות ראשונה: גברת פוקס חושבת שהזכות לשאת נשק זאת "אובססיה אמריקנית". לא להגיד את זה לבריטים (שהיה להם את זה), נורווגים, שוויצרים, וקנדים. הם לא יבינו.
טעות שנייה. "תקריות אלימות" זה מושג שכולל רציחות בסכין, מחבט בייסבול, ואפילו בידיים, דברים שבטוח לא קשורים לשום "אובססיה אמריקאית" (חוץ מהאובססיה הלאומית שלהם לבייסבול). מספר הרציחות בנשק חם הוא 8,719 (עפ"י הדו"ח הפשיעה הכללי (Uniform Crime Report) של ה אף. בי. איי
וטעות שלישית, אחרונה: מרים פוקס מעלה טענה תלושה מכל מציאות שאותם מקרי רצח מרובים הם "תוצאה" של אותה "אובססיה לאומית". למה היא אומרת את זה? לא יודע. כבר עברו עשרות שנים לאחר שקולין גרינבוד, חוקר מאוניברסיטת קיימברידג', הוכיח שהקלות בחוקים המגבילים נשיאה וקנייה של נשק חם לא מובילות לעלייה בפשיעה אלימה. מאז הוויכוח היחיד בנושא (לפחות כמדובר במומחים) הוא בין מומחים כמו גרינבוד שטוענים שאין השפעה על האלימות בכלל, ומומחים כמו קורצקי (רוסיה), ג'ון לוט (ארה"ב) ו וויטלי (אוסטרליה), שטוענים שהגבלות על הזכות לשאת נשק דווקא מעלות את מפלס האלימות. כלומר, אפילו אם גרינבוד צודק, מרים פוקס טועה.
מי שלא מאמין, שיבדוק את הסטטיסטיקה. בארה"ב, חוקי הנשק שונים ממדינה למדינה(אפילו לפעמים מעיר לעיר(, וגם מפלסי האלימות. בניו-יורק, שיקגו ודטרויט כמעט ובלתי אפשר להשיק נשק חם אבל הסיכוי להירצח שם גדול פי כמה מאשר במקרה של וורמונט, ניו-הפשיר, או אלסקה (המקומות אם היחס הליברלי ביותר לנשק בעולם המערבי). אפילו באירופה, לפני שנכנסו החוקים הדרקוניים של ימינו, מפלסי האלימות היו נמוכים יותר.
אז המאמר של גברת פוקס, או לפחות החלק שמתייחס ל"באולינג" הוא בערך כמו מייקל מור עצמו: טוב, אבל תלוש מהמציאות.
Every good Communist should know that political power grows out of the barrel of a gun, and that gun must remain firmly in the hands of the state.
Mao Tse Tung
Mao Tse Tung
- סליקאי כסף

- הודעות: 118
- הצטרף: 21 ינואר 2004, 19:46
העיתון מעריב, מעונין לעשות כמה שיותר כסף.
איזו מהעמדות הבאות תמכור יותר עיתונים:
1. להגיד שהמדינה מתירה לאנשים לשאת כלי ירייה ברשיון, שהם אחראים וכמעט לא עושים שום בלאגן?
או
2. המדינה נותנת לחמומי מוח אקדחים שרק מחפשים את מי לתפור, ושיש במדינה כרבע מיליון פצצות זמן מתקתקות, רוצחים באישור המדינה?
איזו מהעמדות הבאות תמכור יותר עיתונים:
1. להגיד שהמדינה מתירה לאנשים לשאת כלי ירייה ברשיון, שהם אחראים וכמעט לא עושים שום בלאגן?
או
2. המדינה נותנת לחמומי מוח אקדחים שרק מחפשים את מי לתפור, ושיש במדינה כרבע מיליון פצצות זמן מתקתקות, רוצחים באישור המדינה?
Be nice and polite to everyone and carry a loaded gun
3. שמגבלות המדינה על כלים אלו נן דראקוניות, מיותרות או אולי אפילו גזעניות במקצת .
ארנולד, ומה נעשה? נשתוק?
ארנולד, ומה נעשה? נשתוק?
Every good Communist should know that political power grows out of the barrel of a gun, and that gun must remain firmly in the hands of the state.
Mao Tse Tung
Mao Tse Tung
- סליקאי כסף

- הודעות: 118
- הצטרף: 21 ינואר 2004, 19:46
DA,
אני מעריץ את האומץ שלך, ואין ספק שהעיתונות העממית משחקת תפקיד מכריע בהשפעת דעת הקהל (לפחות החלק שרוצה להיות מושפע). שרקן פתח אשכול לפני שנה בנושא - שבין הדברים שאפשר לעשות, זה להיות אנשים טובים ולעשות דברים טובים - חיפוש אחרי נעדרים, סיוע לזולת, אם וללא דגל הסליק מתנוסס בדרך כלשהי.
ההיסטוריה של gun control היא היסטוריה שחוזרת על עצמה. כמו תרבויות שקמות ונופלות, כמו זכויות שניתנות אחרי הפלת משטר ולאט לאט נשחקות.
על אף המרחק, אני מחכה לראות מה יקרה ל-AWB בארה"ב.
שווה לנסות, כן. אבל אל תשכח שיש גם מה להפסיד. אילו היה משאל עם: "האם צריך להקשיח את התנאים עוד יותר" אנחנו, חבר'ה שהתחמשו מכוח החוק כי אנחנו יודעים אותו ויודעים להסתדר עם המערכת, נאכל אותה. כתבתי על נושא דומה בעבר - מי שרוצה יותר מאקדח אחד יכול להשיג, אבל יש מסלול כספי תלול שצריך לחפש דרך זה - בתחרויות קליעה או ברישוי לסחר בנשק.
כמו כן, קבוצת שעירים לעזאזל שהיא גדולה מדי אינה מהווה בשר טוב לעיתונות. לדוגמה, אילו ציבור הנהגים (בערך שליש מהאוכלוסייה) היה זוכה באותה החשיפה השלילית כמו ציבור בעלי כלי הירייה (לדעתי מגיע לו יחס הרבה יותר גרוע לפי מבחן הקטל), אזי אנשים היו מתייחסים לחשיפה זו בביטול. לרדת על מיעוט חמוש זה קל יותר.
אני מעריץ את האומץ שלך, ואין ספק שהעיתונות העממית משחקת תפקיד מכריע בהשפעת דעת הקהל (לפחות החלק שרוצה להיות מושפע). שרקן פתח אשכול לפני שנה בנושא - שבין הדברים שאפשר לעשות, זה להיות אנשים טובים ולעשות דברים טובים - חיפוש אחרי נעדרים, סיוע לזולת, אם וללא דגל הסליק מתנוסס בדרך כלשהי.
ההיסטוריה של gun control היא היסטוריה שחוזרת על עצמה. כמו תרבויות שקמות ונופלות, כמו זכויות שניתנות אחרי הפלת משטר ולאט לאט נשחקות.
על אף המרחק, אני מחכה לראות מה יקרה ל-AWB בארה"ב.
שווה לנסות, כן. אבל אל תשכח שיש גם מה להפסיד. אילו היה משאל עם: "האם צריך להקשיח את התנאים עוד יותר" אנחנו, חבר'ה שהתחמשו מכוח החוק כי אנחנו יודעים אותו ויודעים להסתדר עם המערכת, נאכל אותה. כתבתי על נושא דומה בעבר - מי שרוצה יותר מאקדח אחד יכול להשיג, אבל יש מסלול כספי תלול שצריך לחפש דרך זה - בתחרויות קליעה או ברישוי לסחר בנשק.
כמו כן, קבוצת שעירים לעזאזל שהיא גדולה מדי אינה מהווה בשר טוב לעיתונות. לדוגמה, אילו ציבור הנהגים (בערך שליש מהאוכלוסייה) היה זוכה באותה החשיפה השלילית כמו ציבור בעלי כלי הירייה (לדעתי מגיע לו יחס הרבה יותר גרוע לפי מבחן הקטל), אזי אנשים היו מתייחסים לחשיפה זו בביטול. לרדת על מיעוט חמוש זה קל יותר.
Be nice and polite to everyone and carry a loaded gun
ארנולד - זה נגמר רק כשאתה נכנע. אני מאמין שאם מספיק אקטיביות, ניתן להפוך את נפילת ה AWB ל"קרב סטאלינגרד" של gun control, שתוביל לביטול של חוקים דומים במערב (כמו חוק הרישום הקנדי.
כל מה שחסר זה אנחנו.
כל מה שחסר זה אנחנו.
Every good Communist should know that political power grows out of the barrel of a gun, and that gun must remain firmly in the hands of the state.
Mao Tse Tung
Mao Tse Tung
- סליקאי כסף

- הודעות: 118
- הצטרף: 21 ינואר 2004, 19:46
Devil's Advocate כתב:ארנולד - זה נגמר רק כשאתה נכנע. אני מאמין שאם מספיק אקטיביות, ניתן להפוך את נפילת ה AWB ל"קרב סטאלינגרד" של gun control, שתוביל לביטול של חוקים דומים במערב (כמו חוק הרישום הקנדי.
כל מה שחסר זה אנחנו.
1. ה-AWB עדיין לא נפל ובפוליטיקה כבר היו מהפכים של הרגע האחרון ככה שהשמחה מוקדמת
2. גם אם הוא יפול, זה יהיה לזמן קצר. לראשונה מזה עשרות גם הקונגרס וגם הממשל הם רפובליקנים וזה דבר די נדיר בנוף הפוליטי בארה"ב. פרט לזה, לפי מה שקורה בעירק סיכוייו של בוש לזכות בבחירות הם קלושים. אז אולי ה-AWB יפול, אבל אין שום מניעה שממשל דמוקרטי יעביר חוק דרקוני יותר ממנו.
3. ההשפעה של כלי התקשורת על השלטון ודעת הקהל היא מכרעת והם נגד נשיאת נשק. הם באופן עקבי לא מדווחים על מקרים בהם שימוש מוצדק בנשק הציל חיים...אבל לעומת זאת עושים שימוש ציני לרעה בכל מקרה שאיזה תפוח רקוב עשה משהו נפשע כדי לקדם את האג'נדה שלהם.
בארץ בכלל כל הנושא של רישוי כלי יריה מעוגן בתקנות לשעת חרום, מה שמותיר לממשלה את האפשרות לשנות אותן חדשות לבקרים -- והם גם מנצלים את זה יפה.
בקיצור -- אני עדיין לא רואה שום סיבה לשמוח...
א.
- תרמתי למען הסליק

- הודעות: 9774
- הצטרף: 17 אפריל 2004, 18:12
[quote]
ההשפעה של כלי התקשורת על השלטון ודעת הקהל היא מכרעת והם נגד נשיאת נשק. הם באופן עקבי לא מדווחים על מקרים בהם שימוש מוצדק בנשק הציל חיים...אבל לעומת זאת עושים שימוש ציני לרעה בכל מקרה שאיזה תפוח רקוב עשה משהו נפשע כדי לקדם את האג'נדה שלהם
[quote]
נכון, אבל היום חות מפעם, מכיוון שהיום קיימים מקורות מידע אלטרנטיבים. יתרה מזה, מה שמשפיע זה לא כמות התומכים ברעיון אלא כמות האזרחים המעורבים אקטיבית. ראה גם החוקים נכנסו בתקופה אחרונה במדינות שונות בארה"ב כמו למשל באלסקה.[/b]
ההשפעה של כלי התקשורת על השלטון ודעת הקהל היא מכרעת והם נגד נשיאת נשק. הם באופן עקבי לא מדווחים על מקרים בהם שימוש מוצדק בנשק הציל חיים...אבל לעומת זאת עושים שימוש ציני לרעה בכל מקרה שאיזה תפוח רקוב עשה משהו נפשע כדי לקדם את האג'נדה שלהם
[quote]
נכון, אבל היום חות מפעם, מכיוון שהיום קיימים מקורות מידע אלטרנטיבים. יתרה מזה, מה שמשפיע זה לא כמות התומכים ברעיון אלא כמות האזרחים המעורבים אקטיבית. ראה גם החוקים נכנסו בתקופה אחרונה במדינות שונות בארה"ב כמו למשל באלסקה.[/b]
Every good Communist should know that political power grows out of the barrel of a gun, and that gun must remain firmly in the hands of the state.
Mao Tse Tung
Mao Tse Tung
- סליקאי כסף

- הודעות: 118
- הצטרף: 21 ינואר 2004, 19:46
ובכן, חברים המרחק בין אמריקה לביננו גדול הוא, וכמו שכבר היה בעבר, את "מלחמות ההתחמשות" הישראליות לא ננהל מעל דפי האתר.
אינני מתכונן להתווכח על הנושא, וותיקי האתר זוכרים מה היה בפעם האחרונה שהויכוח בנושא יצא משליטה.
טענות - בפרטי.
אינני מתכונן להתווכח על הנושא, וותיקי האתר זוכרים מה היה בפעם האחרונה שהויכוח בנושא יצא משליטה.
טענות - בפרטי.
Webart - דביר, מייסד הסליק
HK - אם אני צריך להסביר לך - אתה אף פעם לא תבין.
HK - אם אני צריך להסביר לך - אתה אף פעם לא תבין.
10 הודעות
|עמוד 1 מתוך 1
מי מחובר
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ואורח אחד
