צל"ש או טר"ש

ליאור45 · על ידי **ליאור45** » 29 ספטמבר 2005, 07:17

אנו קוראים כאן על כמה שהחוק נוקשה לגבי שימוש בכלי ירייה, אפילו בהגנה עצמית לכאורה. קל להניח שאדם שישתמש באקדח להגנה עצמית בישראל יאבד את חירותו לתקופה משמעותית.

אני רוצה להעלות כאן את המקרה שהיה במסעדת "סי פוד מרקט", כפי שדווח על ידי מעריב. נראה כי הבחור במקרה זה, ויליאם חזן, פעל בסדר גמור בכך שהפעיל שיקול דעת, זיהה מחבל, ניטרל אותו וכך הציל חיים. מאידך, הוא עשה דברים שלא מקובל לעשותם במחוזותינו מבחינת כיסוי משפטי: הוא השאיר את האקדח בתיק של ידידה כאשר נכנס למסעדה והתראיין בעיתונות לגבי מה שהוא עשה.

הנה קישור לכתבה במעריב בנושא:
http://www.nrg.co.il/online/archive/ART/278/078.html
הסיפור של ויליאם חזן, אשר ירה באיברהים חסונה ממחנה הפליטים ג'באליה ברצועת עזה, המפגע במסעדת הסיפוד מרקט, ממחיש היטב את חוסר היכולת להבחין מראש מיהו מפגע ומיהו קורבן. חזן, 46, תושב שהם, נשוי ואב לשלושה, הוא בעליה של חנות לנעליים בלוד זה 25 שנה. הוא עלה עם משפחתו מקזבלנקה שבמרוקו כשהיה בן 12, מיד לאחר מלחמת ששת הימים. ב5 במארס, בשתיים לפנות בוקר, ישב עם אשתו וחברים במסעדת סיפוד מרקט, סמוך לגשר "מעריב", כאשר שמע לפתע צרורות ירי. "דבר ראשון הכנסתי את אשתי ואת החברים לשירותים בגלל שיש שם קיר מגן", הוא משחזר. "אמרתי להם להשתטח וחזרתי בזחילה למקום שבו ישבתי. האקדח שלי היה בתיק של ידידה. אני מסתיר אותו. במקומות שבהם שותים לא תמיד נותנים להכניס אקדחים. יש לי כבר 18 שנה אקדח צמוד. לקחתי את הפלאפון, חייגתי למשטרה אבל הקווים נפלו. חיכיתי שהיריות ייפסקו. דרכתי את הנשק. היה לי אקדח. "מאותו רגע הפכתי לרובוט, כאילו מישהו תכנת אותי. קמתי, דילגתי מעל אנשים פצועים ששכבו על הרצפה, יצאתי מהמסעדה עם אקדח שלוף וטעון ושאלתי את עצמי כמה מחבלים יש שם בחוץ. באותו רגע לא עניין אותי כלום, כ אילו אין לי נשמה בכלל". מה ראית מחוץ למסעדה?"הסתכלתי שמאלה ופתאום אני רואה בחור ישראלי גבוה, אשכנזי, אולי רוסי, חסון, עור בהיר, לבוש בחליפת ג'ינס בהירה ומתחתיה חולצת טריקו לבנה נותן מכות למחבל, בן אדם נמוך עם חזות ערבית. התקרבתי ורציתי לירות במחבל אבל ראיתי שהישראלי מתגבר עליו אז החלטתי לא להרוג את המחבל. הפכתי את האקדח, כאשר הקת שלו בולטת ורציתי להמם את המחבל במכה, כמו בפטיש. התקרבתי, ממש נגעתי במחבל, כבר הרמתי את היד להנחית את הקת על הראש שלו, ואז הבחור הישראלי דקר אותי בגב". מה עבר לך בראש באותן שניות? "נפל לי האסימון. הבנתי שהבחור שחשבתי שהוא הישראלי הוא בעצם המחבל, ושהוא לא הכה את הבחור השני אלא דקר אותו, ומי שחשבתי שהוא מחבל הוא בעצם ישראלי. ברגע שבו המחבל דקר אותי, הוא עזב את האחיזה שלו בישראלי שנפל. אני זזתי אחורה כתוצאה מהדקירה והמחבל ירה בישראלי באם16. רכן מעליו, נצמד אליו מאחור ודקר אותו למוות. הוא דקר בחוזקה. כשהוא דקר אותי, הרגשתי את השנאה ביד שלו. "המחבל קם. עשיתי שלוש פסיעות לאחור ויריתי לעברו ארבעה כדורים. בדיעבד אני יודע שכדור אחד פגע בו בראש, אחד בלב, אחד בחזה ואחד במרפק. כתוצאה מהירי נכנסתי לבלקאאוט. לא ראיתי את המחבל. כנראה ניסיתי להתקרב אליו, אבל אמרתי לעצמי שאם הוא לא מת מהכדורים שלי, אז הוא ברח והכדורים שלי לא יכולים כבר להשיג אותו. לקחתי את האקדח והחבאתי אותו בכיס. לא רציתי שיחשבו שאני מחבל. "נכנסתי פנימה להוציא את אשתי ואת החבר'ה. כבר היה קשה לי לנשום. הגיעו אמבולנסים, עליתי על אחד מהם ולקחו אותי לאיכילוב". מה המסקנה שלך מהאירוע? "בצבא הייתי רק חשמלאי רכב וכל החיים שלי אני מוכר נעליים, אז חשוב לי לומר שאסור לאף אחד לזלזל ביכולת שלו עצמו וכל אחד צריך לדעת שהוא יכול להתגבר על סכנה. אני חושב על מה שקרה ביום ובלילה. המחבל היה יכול לשחוט אותי. הרימון שהוא זרק היה יכול להתפוצץ עלי. אני כל הזמן, בכל מקום, מסתכל מסביב על כל מי שעובר".

כמו-כן:

http://www.tam.co.il/8_3_2002/chdashot2.htm

בקיצור, ממש, אבל ממש צל"ש או טר"ש. פרסמתי על מנת לתת לנו דוגמה טובה של מתי כן לירות, על הנסיבות הקשות וההחלטה הקשה. כמובן כל אירוע הוא ייחודי, אך מי שטרם למד את הפרטים יוכל לעשות זאת. כאן אני מצטט מקומות גלויים ארצישראליים ועל כן מצאתי לנכון לפרסם אשכול זה בפורום פתוח.

itamar · על ידי **itamar** » 29 ספטמבר 2005, 07:41

תודה ליאור...
זה פשוט סיפור מדהים ומדגים בצורה ממש טובה את המורכבות בשימוש בנשק במקרים כאלה.
אני כבר די מזמן הגעתי למסקנה אישית שאני לא שולף נשק לפני שאני רואה איום ברור וישיר על חיי (ז"א נשק מכוון אלי וכוונה להפעיל אותו).
כל מצב אחר הוא באמת צל"ש או טר"ש...

א.