כרטיס אדי

shnuna24 · על ידי **shnuna24** » 19 ספטמבר 2007, 19:44

http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-4950,00.html

חשוב חשוב חשוב!!!

יונה · על ידי **יונה** » 19 ספטמבר 2007, 19:49

נא לעיין בחומר המצורף ולהביע דיעה.

ציטוט:

לכל המעוניין לדעת על תרומת איברים, אזהרה,

לפני 6 חודשים ב 24.1.07 נהרג יקירנו רס"מ אלעד נחשוני ז"ל , בעת שרכב על אופנוע בדרכו לעבודתו כבלש ביחידת הבילוש בימ"ר תל אביב.

רכב מסחרי פנה ברח' יצחק יצחק שדה, שמאלה, בנתיב שהשלט המואר מורה אין פניה שמאלה ואין פרסה, הנהג הרוצח חסם את הנתיב לאלעד שלא הצליח לבלום והתרסק לתוך הרכב, פגיעתו הייתה אנושה ניידת טיפול נמרץ העבירה אותו לבית החולים "איכילוב" שם נותח במשך

5 שעות, ולעת ערב נקבע מותו על שולחן הניתוחים, אלעד ז"ל השאיר אישה ו 2 ילדות יפות בנות 6 ו 7 שכל חייהן יתגעגעו לאבא, הורים ואחים שבורים ואבודים לעולם.

בעוד אנו מתמודדים בכאב עצום ובלתי ניתפס מעצם הבשורה, נכנסה אל החדר, מתאמת ההשתלות וביקשה מאיתנו לתרום את קרניות עיניו של אלעד ז"ל, מכיוון שאלעד היה נשוי זכות ההחלטה שמורה לאשתו, לאחר היסוס קל הסכימה

ואז נשאלנו כל יתר בני המשפחה האם נרצה להכיר את האנשים להם ייתרמו הקרניות, אמרנו כן בוודאי שנרצה ונודיע לה בכתב בהמשך,

כמו כן הדגשנו באופן מיוחד שאנו מבקשים לתרום את הקרניות אך ורק "לאזרח מדינת ישראל" ערבי או יהודי, היה חשוב לנו מאוד לדעת שחלק מאלעד יחיה כאן ויראה בזכותו.

לפני כ 3 שבועות פנינו במכתב אל מתאמת ההשתלות בבי"ח "איכילוב" ובו הבענו את רצוננו לפגוש באנשים להם נתרמו הקרניות של אהובנו אלעד, במכתב תשובה שנתקבל לאחר שבועיים, הוכנו בתדהמה, ולא האמנו למה שנכתב בו, קראנו אותו 3 פעמים ופשוט התיישבנו למרר בבכי.

זה הנוסח: -בזכות תרומתכם, זכו שני ילדים בני 12, ו 5 לראות, הם נותחו בהצלחה, ושבו לבתיהם.....אך מכיוון שהם "אינם אזרחי מדינת ישראל, והיות והם הוטסו לארץ בדחיפות,איתור משפחותיהם הוא מורכב ביותר ורוח הנתינה והאצילות שהפגנו בהסכמתנו, היא החשובה.(מיד חשבנו שאזור קרבות זה סודן או אפגניסטן)

שאלנו את עצמנו: למה שאלו אותנו האם נרצה לפגוש את האנשים אם לא הייתה כלל כוונה לעשות זאת,? מדוע לא צויין על טופס ההסכמה, שהמשפחה מבקשת "אזרח מדינת ישראל ערבי או יהודי ?

התיישבנו בשנית לכתוב מכתב, אלא שהפעם פנינו בהעתקים גם לפרופ' ברבש מנהל בית החולים, וגם למרכז הלאומי להשתלות

לגב' אשכנזי, וכן לשר הבריאות מר בן יזרי, לגב' גורן עובדת סיעוד, וכמובן אל מתאמת ההשתלות גב' רוזלין פורר, שהייתה

איתנו בחדר ולא העבירה את בקשתנו. ולא ציינה בכתב,

לאחר כשבוע זומנו למרכז הלאומי להשתלות לפגישה עם גב' אשכנזי תמר, שם נאמר לנו בפירוש שאין בעיה לפגוש במשפחות, שהם לא הוטסו לארץ "מאזור מוכה קרבות" אלא הגיעו לישראל באמבולנס ולא כל כך בדחיפות, לשאלתנו מדוע היה צורך להפר את בקשתנו המפורשת באותו יום אומלל, נאמר לנו "באמת אין מושג", "אך אפעל לפגישה דחופה עם פרופ' ברבש" מנכ"ל ביהח' "איכילוב", אכן הפגישה לא אחרה לבוא, בפגישה קשה וכואבת שטחנו בפני פרופ' ברבש את המכתב שקיבלנו מהגב' רוזלין תשובתו

הייתה "מכתב מטומטם שלא היה צריך להיכתב", לשאלתנו מדוע בקשתנו לא כובדה "ענה פרופ' ברבש 2 הילדים הגיעו עם חור

בעין", ובענין הזה אין שיקול דעת של רופא, הובא מקרה יש לטפל בו". בנוסף אפשר לארגן בתוך שבוע פגישה עם המשפחות "מעזה".

שר הבריאות לא ענה למכתבנו, אלא העביר הטיפול לנציב קבילות הציבור, ( הוא לא מתעסק עם דברים "קטנים" רק גדולים....

אלעד האהוב שירת את המדינה מאז האינתיפדה הראשונה, במשמר הגבול, ביחידת המסתערבים, ראה את חבריו נהרגים,, ואפילו עמד בפני המוות מספר פעמים, כאחד ששירת בשטחים הן בעזה והן בגדה וראה כיצד חיי אדם שם הם מצרך זול, לא האמין בשלום,

לעומת זאת היו לו חברים הן ערבים והן דרוזים "אזרחי המדינה", לאחר תום שירותו הצבאי התגייס למשטרה ושירת ביחידות היס"מ והימ"ר העוסקים בעבודה מסוכנת בעולם התחתון, אלעד לקח חלק במבצעים מסובכים ומרכזיים.

ניחן בכישרון ציור נדיר וב 7 החודשים האחרונים לחייו צייר בצבעי שמן וחלומו היה לעשות תערוכה, הוא כתב שירים, ושני ספרים, היה אהוב על אזרחים ושוטרים כאחד, חוש ההומור המיוחד שלו הצחיק עד דמעות את כל הסובבים אותו, הוא היה חסון

וגבוה, טוב לב ואהב את "מדינת ישראל" בכל נימי נפשו.

עם מותו הטראגי נתבקשנו לתרום את קרניות עיניו היפות,הסכמנו כי קיווינו שחלק ממנו ימשיך לחיות כאן בארץ איתנו, רצינו לפגוש את האנשים להם נתרמו הקרניות, בכדי לומר להם ולהראות להם את ציוריו של אלעד שבזכותו אתם עכשיו רואים.

זכות זו נשללה מאיתנו למרות בקשתנו המפורשת (היינו אז כואבים אבל לא "מבולבלים") "אזרח מדינת ישראל".

מדוע קרניות עיניו נתרמו לילדים "מעזה"...אולי האבות שלהם בכלל פעילי "חמאס" או אולי פעילי "אלקעידה", .

שאלותינו הן:- מדוע נתרמו 2 הקרניות לשני ילדים פלשתינאים ? מדוע לא קרנית אחת לילד מישראל או לבוגר מישראל ?

מדוע הופרה בקשתנו המפורשת ? מה היה השיקול ? האם כספי...? ובנוסף איך יתכן ששני ילדים הגיעו עם "חור" בעין

באותו יום, באותה השעה, שניהם ממשפחות שונות ( ולא משהו גנטי) כל אחת מקצה אחר של העיר "מוכת הקרבות" עזה.

האם לא נשארו אנשים בארץ עם ליקויי ראיה ? על זה נאמר " עניי עירך קודמים",

למרות פגישתנו עם הגורמים לא שוכנענו, שנעשה כאן "חסד", ואולי השלום "בוא יבוא עכשיו".,

אנו מזהירים-- את כל מי שמעוניין לתרום,מאיבריו או אבריי יקיריו, לבקש בקשה מיוחדת זו זכותכם, קבלו את בקשתכם בכתב ולא בע"פ ממתאמת ההשתלות, ייתכן שיוותרו על תרומתכם עם תבקשו שלא ייצאו מגבולות המדינה.כלומר לעזה או דמשק, או לטאליבן באפגניסטן.

תרומת איברים חיונית, אך מדוע מתקיים ה"קמפיין" על מחסור באיברים בישראל,לכן לא ברור כיצד הפכנו להיות ספקי קרניות ועוד... "לאויביי מדינת ישראל",( כן יש קיטנות לילדים בעזה, בגילאי 5-12 המכשירה "שהידים עתידיים")

תשאל ילד פלשתיני מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול, תשובתו תהיה נחרצת "שהיד" למה ? כי אני רוצה להרוג כמה שיותר "יהוד". כל זאת בעידוד משפחתי והסכמה, כי חיי ילד בעזה שווה פחות מ 5000 $.

וככה ילכו לאיבוד שתי קרניות עיניו היפות של אהובנו אלעד ז"ל.

אנא הפיצו מכתבנו זה לכל המכותבים שלכם ובקשו לעשות כן למכותביהם.

לתגובות: רונית אמא של אלעד ז"ל וכל המשפחה הכואבת את אובדנו.

מייל: ronitbri@zahav.net.il

אשמח לשמוע את דעתכם.

donduck · על ידי **donduck** » 19 ספטמבר 2007, 21:26

שטויות במיץ.
ברגע שתרמת, אתה לא רשאי להחליט למי כן ולמי לא.
יש בנק איברים עולמי וישראל משתמשת הרבה יותר מאשר תורמת, עקב מגזרים באוכלוסיה שמתנגדים באופן עקרוני לתרומת איברים.
מתי יבינו שככל שהדבר נוגע לרפואה, בן אדם הוא בן אדם הוא בן אדם :!:

יונה · על ידי **יונה** » 19 ספטמבר 2007, 21:34

donduck כתב:.
מתי יבינו שככל שהדבר נוגע לרפואה, בן אדם הוא בן אדם הוא בן אדם

הרשה לי להביע את דעתי.

אני לא מוכן לתרום למגזר שמוכן רק לקבל תרומה אך לא לאפשר תרומה בטענות שונות.

מבחינתי אותו מיגזר הוסר מהגדרתך של "בן אדם".

pildus2 · על ידי **pildus2** » 19 ספטמבר 2007, 22:11

donduck כתב:מתי יבינו שככל שהדבר נוגע לרפואה, בן אדם הוא בן אדם הוא בן אדם

דון

אני מאמין יותר בניסוח דומה של "ילד הוא ילד הוא ילד". ילדים, גם כאלו שמשתתפים בקייטנות שהידים, עדיין ראויים ליחס הוגן ואנושי באשר הם, ונושאים על גבם את עוולות ואוולות הוריהם ומחנכיהם.
לגבי אנשים בוגרים, אני מאד מאמין שאדם צריך לישון במיטה שהוא הציע לעצמו. אין שום הגיון בעולם שיכול להצדיק תרומת איברים לאדם אחר שמטרתו בחיים לפגוע בבני משפחתו של התורם (באופן תאורטי כמובן). כנ"ל לגבי ההסתייגות של יונה מאותם מגזרים מתוך עמנו אנו, שבאופן רוחבי (חלילה מלהכליל) צורכים מהסביבה יותר מאשר תורמים לה.

וגם מתוך השקפת העולם האבירית שלך (ללא טיפת ציניות) עדיין זכותם של ההורים לצפות שיכבדו את בקשתם ואת זכר יקירם, ולא לזכות בהפרת אמונים וכזבים.

Kfitzi · על ידי **Kfitzi** » 19 ספטמבר 2007, 22:43

נושא חשוב ומעניין.
המקרה המדובר הוא אחת הסיבות המרכזיות לבילבול וחוסר ההחלטה שלי לגבי החתימה על הכרטיס.

אדם יבחר אם הוא רוצה לתרום ואם כן - אז למי.
זכותו.
הא' ב' זה שיכבדו את המשפחה והנפטר.
מזעזע לשמוע שזה לא המצב.

משפחה תורמת - אף אחד לא צריך ללמד או לחנך אותה. זכותם לבחור.
סיפור קשה.
לפחות שהיו אומרים מראש שאי אפשר להגביל את התרומה לאנשים מסויימים.

Hungarfield · על ידי **Hungarfield** » 19 ספטמבר 2007, 23:12

אי אפשר לאפשר למי לתרום - מוסרית (מוסר כללי), אתית (אתיקה רפואית) ומבחינת ההגיון הפשוט...
ראשית - ההחלטה על מי מקבל תרומה מתבססת אך ורק על קריטריונים רפואיים, נקודה.
אם נתחיל לקבוע קריטריונים אחרים - מחר אסירים לא יהיו זכאים, מחרותיים מי שלא שילם מיסים, עוד שבוע מי שלא שירת בצה"ל ואח"כ לך תדע - זו בעיית מדרון חלקלק מוסרי קלאסי.
אל לנו לשכוח כמה וכמה מקרים לאחרונה של תרומת איברים של פלשתינים שהצילו אזרחי ישראל, וכן שלא חסרים ישראלים שטסים להשתלות בחו"ל כשמצבם מצריך זאת (ויש תורם זמין ומתאים). יחסית אחוזי התרומה בישראל נמוכים מאוד, ועדיין אנחנו מקבלים איברים מחו"ל כשאנחנו זקוקים להם - המינימום שניתן לעשות הוא להחזיר את אותה טובה.
שנית - מבחינת האתיקה הרפואית קשה לי להאמין שיהיה רופא שיסכים להשתיל איבר "לפי בחירה".
שלישית - מה תעשה אם באותו הזמן אין מי שמתאים להשתלה? תזרוק את האיברים? אם תשתמש בהם עכשיו על מישהו שלא מקובל רעיונית על המשפחה - קיצרת את זמן ההמתנה של מישהו שכן מקובל עליהם, ובזה הצלת חיים בכל מקרה. השתלה שכזאת מהווה גם תמריץ ניכר כנגד טרור, כי מי שטופל בארץ נוטה להיות שגריר רצון טוב מוצלח גם בארצות אוייב (וכן, אני יודע שהיו מקרים של מטופלים שניסו לפגע. גם אני הצלחתי פעם לחצות כביש באור אדום בעיניים עצומות ולא קרה לי כלום, אבל להשליך ממקרה בודד אל הכלל לא מעיד על אינטיליגנציה מרשימה).
אם מישהו יחליט שלא לתרום איברים מסיבות כאלה, אני מוכן לוותר על התרומה שלו, כי קבלת התרומה תגרור אותי למקומות שלא ארצה להיות בהם, מוסרית.
ושתי בקשות לסיום - חיתמו על כרטיסי תורם, כי יבוא יום ותצטרכו גם אתם.
זו גם השעה לתרום דם, המאגר על הקו האדום, תרתי משמע.

Kfitzi · על ידי **Kfitzi** » 20 ספטמבר 2007, 01:12

אני מקבל הרבה ממה שאתה אומר.

אפילו חלקים נרחבים ממה שאתה אומר גרמו לי לסובב את נקודת מבטי.
מה שעדיין מקומם זה שהובטח למשפחה דבר אחד ונעשה דבר אחר.

אם אין זה נכון\אפשרי לביצוע - למה בכלל להציע?
למה בכלל לא אמרו להם כבר בהתחלה שאין אפשרות לעמוד בדרישה שלהם?

היינו הך,
הנושא הזה סבוך.
השאלה היא האם אתה מעדיף את צימצום קיהלת התורמים בגלל הרצון שלהם לצמצם את"קהל היעד" על פני כללים אתים שעלולים להפגע?
אני לא שופט אדם בצערו.
ותרומה תתקבל בברכה, גם אם היא מותנית בתנאי הגיוני ובר ביצוע.
אבל מסכים איתך שהמדרון הזה תלול. מאוד.

ליאור45 · על ידי **ליאור45** » 20 ספטמבר 2007, 05:28

הבקשה היחידה שיש לי מאדי היא לא לממש את כרטיס התורם שלי לפני שאני נפטר. אם אחרי מותי ישתילו את הכבד שלי בבן של הנין של בן לאדן, לא תהיה לרוח הרפאים שלי בעיה מיוחדת עם זה. לא הייתי רוצה שישחקו עם אבריי משחק lose/lose.

כמו כן, בכתבה שציטט יונה לא כתוב לאן הלכו שאר רמ"ו אבריו של התורם ז"ל.

itamar · על ידי **itamar** » 20 ספטמבר 2007, 08:47

מכירים את הביטוי רצונו של אדם כבודו?
כשאתה מחליט לתרום כסף, אתה רשאי להתנות למי אתה תורם ולאיזו מטרה.
כשאתה מחליט לתרום איברים מגופך אחרי מותך, אתה רשאי להורות למי אתה רוצה שהם יתרמו ולמי לא, בדיוק כפי שאתה רשאי להורות איך אתה רוצה שיחלקו את רכושך וכספך. מי שלא רוצה לעמוד בתנאים שקבעת, או של מי שהסמכת שיקבע אחרי מותך שלא ישתמש באיברים שלך נקודה.

ולגבי רשיון הנהיגה ואדי. לאחרונה קיבלתי טופס לחידוש רשיון נהיגה. על הספח של אדי, אתה צריך לטרוח ולהדביק בול כדי שתוכל לשלוח אותו. לכמה אנשים יש היום בולים בבית?? ונראה לכם שמישהו יטרח וילך לדאר רק בשביל המטרה הזו??
אני חושב שאם רוצים להגדיל את ההענות, אז במינימום דמי הדואר צריכים להיות משולמים על ידי הנמען...

א.

ליאור45 · על ידי **ליאור45** » 20 ספטמבר 2007, 09:00

באתר האינטרנט של אדי ניתן להזמין גלוית הצטרפות מבוילת לחתימה:
http://www.health.gov.il/transplant/card.htm

donduck · על ידי **donduck** » 20 ספטמבר 2007, 11:16

רצונו של אדם כבדו יכול לבוא לידי ביטוי, במקרה של תרומת איברים, רק בהחלטה אם לתרום או לא. אחרי ההחלטה לתרום, אין לו שום SAY נוסף בעניין.
מי שלא מקבל את זה שלא יחתום על הסכמה לתרומה.

להשוות איברים אנושיים לתרומה כספית זה לא לעיניין, אם כי יש מקומות בעולם ששם אפשר לקנות איברים בכסף.

itamar · על ידי **itamar** » 20 ספטמבר 2007, 11:34

ליאור45 כתב:איתמר, שלך לי את כתובתך בפרטי ואשלח לך מעטפה מבוילת עם הכתובת של אדי, אם זה יציל נשמה אחת (ולא משנה מאיזו עדה).

יש לי כבר כרטיס אדי.

א.

itamar · על ידי **itamar** » 20 ספטמבר 2007, 11:48

donduck כתב:רצונו של אדם כבדו יכול לבוא לידי ביטוי, במקרה של תרומת איברים, רק בהחלטה אם לתרום או לא. אחרי ההחלטה לתרום, אין לו שום SAY נוסף בעניין.
מי שלא מקבל את זה שלא יחתום על הסכמה לתרומה.

להשוות איברים אנושיים לתרומה כספית זה לא לעיניין, אם כי יש מקומות בעולם ששם אפשר לקנות איברים בכסף.

אתה טועה ובגדול!

תראה לי איפה זה כתוב?

כמו שיש לי זכות להחליט בעודי בחיים אם לתרום לאחי שזקוק להשתלה כליה אחת מגופי, כך יש לי זכות להורות לתרום את הלב שלי לבן דודי שכבר מחכה להשתלה כמה שנים במקרה שאמות.

וכמו שיש לי את הזכות להורות לשרוף את הגופה שלי אחרי מותי, או לתרום אותה למדע, כך יש לי זכות להורות שלא לתרום את אברי למי שמוצאו הלאומי הוא כך וכך וצבע עורו כזה וכזה או כל קריטריון אחר...

בתור אדם חופשי, לכל דבר ששיך לך כולל רכושך וגופך יש לך SAY ועוד איך, גם בחייך וגם לאחר מותך.

זכותי לחתום על הסכמה לתרומה, וזכותי לסייג אותה כראות עיני - ומי שלא מוצא חן בעיניו ולא רוצה להשתמש בה בעיה שלו!

א.

Hungarfield · על ידי **Hungarfield** » 20 ספטמבר 2007, 18:54

איתמר, זה לא כתוב בחוק אלא באתיקה.
אמנם, למעט במקרים של תרומה מן החי אין לתורם אפשרות להחליט למי לתרום.
כשאתה חי, ומוכן לתרום איבר למי שזקוק לכך, מדובר בד"כ באופציה אחרונה - אין תרומה אחרת שמתאימה לאיש, ואין סיכוי שיחזיק מעמד זמן מספיק לקבלת תרומה. גם כך, רבים הרופאים שמסתייגים אתית מתרומה מהחי, כי לחשוף אדם בריא לסכנה על מנת להציל אחר זה מפוקפק אתית.
לאחר מותך יש לך זכות להחליט לאן תלך גופתך - לאדמה, לשריפה, לחניטה (אם תיחנט עם אצבעות קדימה תוכל לשמש כמתלה מעילים לעת מצוא, ותוכל לשלב זיכרון מתוק, אסתטיקה ושימוש פונקציונלי גם יחד!) או לתרומה, אבל למי לתרום לא תוכל להחליט.
עדיף שהקריטריונים להשתלה יישארו רפואיים גרידא, שאחרת זה מדרון חלקלק שאנחנו, כחברה, לא מוכנים ללכת בו.
הסייג היחיד שאתה יכול לסייג הוא מה אתה מוכן לתרום - קרניות, כליות, או ללכת על עיסקת החבילה המשפחתית ולתת מה שיכולים לקחת (או במילים אחרות - אתה יכול לקבוע את התפריט, אבל לא מי הסועדים...).